קכו, א

מהתחלקות עצם החו"ג ולכך יכולים במס"נ דוקא להתפלל ולומר יהי רצון בעצם מלפניך כו' וכן ויעבור ה' על פניו1 כו' אל רחום להפוך גם הדין בעצם לחסד כו' וכמשי"ת בענין י"ג ת"ד כו' וד"ל (והיינו על ידי בחי' הקו"ח שיש בו מכח עצמות אא"ס ממש כמ"ש ז"ל אליו ולא למדותיו2 גם לא למדותיו העצמיי' כו' וכמשי"ת בעזר"ה וד"ל):

(כג) והנה בפרטיות בחי' הכתר איך שהוא בחי' ממוצע ויש בו מבחי' האחרונה שבמאציל והוא בפנימיות שבו והוא שרש וראש לנאצלי' בחיצוניות שבו וכמ"ש בע"ח3 וגם היות ידוע שבחי' ג"ר דע"י מובדל ומרומם בלתי מלובש בנאצלים וזהו המתנשא מימות עולם4 ולכך נק' עתיק יומין מלשון המעתיק הרים5 כו' שנעתק מימות עולם כו' הנה כ"ז ידוע. ויש להבין בזה דרך פרט בהיות שע"י וא"א נחשב לא' רק שבכללות נחשב בחי' ע"י מסוף עולם הא"ס ובחי' א"א הוא שרש וראש לנאצלי' כמ"ש בע"ח6. וביאור הדברים ידוע שזהו בחי' התענוג והרצון7 ולהיות שאנו רואים שבכל רצון יש תענוג ולולי התענוג לא היה רצון לדבר כלל כמו הרצון לעושר וכבוד לולי שיש בו תענוג לא היה רוצה בזה כלל א"כ התענוג הוא בחי' פנימיות הרצון לכאורה ואנו רואים להיפוך ג"כ שאם אין רצון אין תענוג שהרי דבר שלא ירצה בו לא יתענג ממנו כלל א"כ הרצון פנימי' התענוג ואנו רואים שזה בלא זה אינו מתקיים כי אין לרצון קיום בלא תענוג ואין לתענוג קיום בלא רצון ולפ"ז מוכרח לומר ששניהם מהות א' מאחר שמאמצעות חיבורם יחד דוקא יתקיים כו' וכ"ז בין בתענוג ורצון פשוט ועצמי בין בתענוג ורצון מורכב שהנפש מתפשט ונמשך אחריו גם שאינו מעצמותה אלא הוא דבר נבדל כו'. ואמנם בכלל אנו רואים שהנפש טבעה להתמשך אחר דבר שיש בו תענוג עד שיכול להיות כל עצמותה נמשך ונכלל בו כעונג המורכב בפרט נבדל כמו בכבוד או ממון או חכמה ומדות בחסד8 ודין וניצוח והתפארו' וכה"ג או בדברי' שהנפש מחמדתן כתאוות כל תענוגי העוה"ז וכה"ג אעפ"י שכל אלה אינן בבחי' עצמיות התענוג ההיולי רק שהנפש תומשך ותחמוד להם אבל מזה נראה שעצם הנפש הוא בבחי' תענוג ההיולי ע"כ תומשך אחר עונג מורכב ותברח מן הצער שהוא היפך העונג עד שב' קוין שקולין9 הן ממש שכפי ערך התפשטות הנפש במלאת אורה בדברי תענוג כן תתכווץ ותתמעט אורה בצער ויגון בתכלית כו' ומזה נראה בעצם מהותה שהוא התענוג והעיקר ממה שתברח ותתכווץ מן הצער מזה ראי' יותר כו' וע"כ גזרו אומר המקובלי' הראשוני' שהתענוג נחשב מעצם הנפש ואמרו שאין לך למעלה מן העונג10 ואין האמת כן רק שהעצמיות דנפש תתמלא מן התענוג הרב ותומשך כל עצמותה עד שתכלה ותומשך כמעט כולה כמו כלתה נפשי11 כו' ולהיפך תכלה בגרעון אור לגמרי מכל וכל מעוצם הצער המופלג כידוע וראי' ברורה יותר ממה שאנו רואי' שגם בפרטי כחות של הנפש הנה בחי' העונג שבזה הכח בפרטו' הוא עיקר קיום מציאותו תמיד כמו הכח של מדת החסד גם שהוא עצמי וטבעי בטבע הטוב להטיב עיקר קיומו הוא העונג שמתענג בשפע הטוב וזהו קיום האמיתי לטבעיות טובו שהוא מה שטבעו להתענג ביותר מן ההטבה עד שכל עיקר חיותו בנפשו בא ע"י עונג זה שבטוב וחסד ולהיפוך במי שהוא אכזרי בטבעו אין זה רק שזהו כל חיותו בתענוג זה שעושה רע ואכזריו' כידוע


1) ויעבור ה' על פניו: תשא לד, ו.

2) אליו ולא למדותיו: נסמן לעיל קיב, א.

3) הכתר. . ממוצע. . בע"ח: ראה שם (שער דרושי אבי"ע) שמ"ב פ"א. הנסמן לעיל קטז, ב.

4) המתנשא מימות עולם: ע"פ ברכת יוצר. ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' שמא.

5) המעתיק הרים: איוב ט, ה. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ס"ע תקלב. תקס"ה ח"ב ע' תתקמא. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רמא. וש"נ. שם ע' שמא. דברים ח"א ע' רט וע' רצג. ד"מ לט, א.

6) שע"י וא"א. . בע"ח: שנסמן לעיל בהערה הכתר.

7) התענוג והרצון: ראה סה"מ תקס"ח ח"א ע' מז. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תפב. וש"נ.

8) בחסד: תוקן ע"פ גד. א: כחסד.

9) הצער. . העונג. . קוין שקולין: נסמן לעיל קיג, א.

10) שאין לך למעלה מן העונג: ס"י פ"ב מ"ב [מנטובא שכ"ב] בהוספת תיבת ?לך" ? ראה הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' תפ. קונטרסים ע' תקסט.

11) כלתה נפשי: תהלים פד, ג.