קלב, א

עדיין בהשגה דבינה כמו חסדי' המכוסים תוך יסוד אימא1 כו' היינו בחי' התפעלות האהבה שבשכל והשגה עדיין שנק' מכוסה ונעלם בהשגה ואח"כ יוצא לגילוי מהות התפעלות מדת אהבה שבלב שנק' ז"א ועד"ז יוצאים ל"ב שבילין הנ"ל בהתגלות מן התפעלות ההעלם שבמוח ללב וע"כ נק' בשם לב כמ"ש בע"ח2 בטעם שנק' לב מפני שמתקבצי' שם ל"ב אורו' דאו"א שהן ל"ב שבילין (והן ל"ב ויאמר אלקי'3 דבינה שמקבל מאבא) וכמ"ש במ"א באריכות. והנה ודאי כאשר צ"ל התהוות התפעלות המדה בלב מן העלם התפעלות המדה בהיותה בשכל והשגה דבינה הוצרך להיות תחלה בחי' צמצום והעלם וכיווץ שנק' הסתלקות (כמו משל רקבון הגרעין4 בשביל השתנות ממהות למהות וכידוע) והוא בחי' מיצר הגרון דבינה שנתעלם שם התפעלות השכל ונמשך להיות בשינוי המהות בהתפעלות הלב (וכמו בחי' קרומא כו'5 שהוא המעלים ומפסיק מכח עליון שלמעל' מן השכל לבוא לשינוי המהות בגלוי אור השכלה כו' וכמו חצר הכבד שמפסיק6 ומבדיל בין אברי הנשימה לאברי המזון להיות שינוי המהות וכמ"ש במ"א באריכות) אך עכ"ז המדות שבלב הן בדומה ממש אל המדו' שבשכל ממש כאופני התפעלותם במוח בלי נטי' כקש"י כידוע רק שבלב באין בשינוי המהות ובהגבלה וצמצום דבחי' נו"ה דבינה שהוא שליחות שפע אור ההשגה בעצם בשביל התפעלות המדה לבד כידוע ובמדות שבלב כלול מג' מדריגות חב"ד חג"ת נה"י דהיינו בחי' המושכל ומורגש ומוטבע7 הנ"ל וג' כלים לכ"א פנימי' ואמצעי' וחיצוניות כנ"ל באריכות אך הנה גם בחי' החיצוניות דכלים דנה"י שבלב שהוא בחי' התפעלות החסד והאהבה שבלב כשבאה לידי השפעה לחוץ שנק' נה"י דחזה במחדו"מ היינו ע"י חיצוניות הכלי דלב שהוא בחי' המוטבע אשר בהבל החזה דז"א דאצי' שעז"א איהו וגרמוהי חד הכל עדיין בבחי' א"ס וכמו עד"מ באדם התחתון כאשר הרצון העצמי שבבחי' מקיף דיחיד' הנ"ל מאיר ובא בגלוי במוחין דחו"ב עד שיורד ומתצמצם בקטנו' המוחין דכלי דנו"ה דחסד מורגש שבלב שהוא בהבל החזה הרי גם שם הרצון מאיר כי אנו רואי' שבהבל הלב ג"כ מורגש הרצון ונק' רעותא דלבא8 מה שלבו חפץ במורגש לדבר טוב ולמאוס בהעדר הרצון בלב לדבר רע השנאוי כו' א"כ מתאחד ומתקשר ממקור הרצון העצמי עד הבל הלב ברגע א' כאילו הוא מהות א' ממש והיינו דמיון להבין באדם העליון שהוא בחי' ז"א שבבחי' לב דז"א נאמר ויאמר אל לבו9 להטות לחסד וכן ויתעצב אל לבו10 לבחי' דין וכה"ג הרי בבחי' חיצוניות הכלי דנו"ה דלב זה מאיר שם מבחי' הרצון הפשוט העצמי שבעצמות אא"ס שלפני הצמצום הראשון (הנז' באות יו"ד בבחי' יחיד ואחד כו' במשל חפץ חסד העצמי בעצמות הנפש כו') וא"כ עד בחי' חיצוניות הלב דז"א נחשב עדיין הכל מסוף עולם הא"ס משום דאיהו וגרמוהי חד כמו באדם שלבו ורצונו העצמי אחד הוא כו' וד"ל:

(לג) ובכל זה יובן ענין ההתבוננות אחת מן רבוי כל הפרטים אל כלל א' הכוללם יחד והוא כמו כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ11 כו' שחפץ ה' זה הרי שרשו במקור הראשון (שנק' יחיד כו') הוא בחי' חפץ חסד ההיולי העצמי שבעצמו' אא"ס הפשוט בתכלית כטבע הטוב והחסד העצמי הנטוע בעצם הנפש (כמ"ש באות יו"ד) וכאשר עלה רצון וחפץ ה' להטיב בדרך


1) החסדים המכוסים. . אימא: ראה לקו"ת במדבר ו, ד. וש"נ.

2) בשם לב כמ"ש בע"ח: ראה שם (שער פרצופי זו"ן) של"א פ"ד. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקצד. שמות ח"ב ע' תמב.

3) ל"ב ויאמר אלקי': נמנו בפרטיות בתז"ח קיב, ג. ראה הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכה. דברים ח"ב ע' תרנא. דרושי חתונה ח"א ע' מא. תו"ח נח מו, ג ובהערה 30.

4) רקבון הגרעין: ראה אגה"ק ס"ח (קיג, א). מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקצח. וש"נ. הנסמן במ"מ לשע"ת ח"א סג, ב.

5) קרומא כו': ראה סה"מ תקס"ב ח"א ע' רנג. ח"ב ס"ע תקכא ואילך. הנסמן לעיל קכה, א.

6) חצר הכבוד שמפסיק: ראה סה"מ שם ע' רמה. ח"ב ע' תקטז. אמ"ב שער הק"ש טו, ד.

7) המושכל ומורגש ומוטבע: ראה פי' הראב"ד והרמב"ן לס"י פ"א מ"ה. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קיא. וש"נ.

8) רעותא דלבא: זהר וירא ק, א.

9) ויאמר אל לבו: נח ח, כא [בדילוג].

10) ויתעצב אל לבו: בראשית ו, ו.

11) כל אשר חפץ. . ובארץ: תהלים קלה, ו. ראה גם לעיל נז, ב.