קלה, א

הגשמי' כך הבל הלב עצמו כלול מאמ"ר רוחניי' שהוא בחי' חו"ג והממוצע שהוא הרוח דהיינו בחי' כיווץ והתפשטות שבהבל הרוחני דלב כמו כאשר האדם שמח בלבו אז יש בחי' אור ההתפשטו' בלב והוא הבל דחסדי' וכשהוא בעוצב הוא בבחי' הכיווץ וצמצום והוא בחי' הבל דגבורו' והממוצע מחו"ג הוא הבל רוחני ממוצע ממוזג מאמצעות חו"ג כרוח הממוצע מאש ומים בגשם ההבל כידוע שהצמאון מיסוד האש1 וכן ניחר גרוני2 כו' בקול הגשמי בא מתגבורת יסוד אש שבהבל הלב ולהיפך צלילת קול הבל הלב מיסוד המים כו' והממוצע שהוא רוח ממוזג כו' וכך הוא בקול הממוצע וממוזג מחדוה ומרירות ועוצב שנק' קול ערב לנפש שזה תלוי במזיגה הרוחני' שבהבל הלב דוקא כו' וגם ברוח החיים שבחלל הימיני וחלל השמאלי הרי הוא בבחי' רו"ש בדפיקו דלבא כידוע שזהו ג"כ בבחי' כיווץ והתפשטו' (אלא שהוא בהיפך כאשר רוח החיים נכנס מן המוח בלב מתכווץ לקבל וכשיוצא מתפשט כו' לפי שהחיות דוקא רו"ש כו' וכמבואר בס' הרפואה) וכ"ז נק' קלא דמשתמע בדבור שזהו בחי' רוח הבל הדבור והיינו בחי' קול ודבור הנז' בזהר3 בכמה דוכתי והוא בחי' יחוד יעקב ורחל דהיינו בחי' ההמשכה של המדות שבלב הבא בבחי' רוח הבל הלב מורכב מאמ"ר רוחניי' עד בחי' קול הדבור ובחי' כח הדבור נמשך מנקב החזה דלב כו' ונק' רוח ממללא4 (והיינו מ"ש בע"ח דכתר דנוק' דז"א דבוק בחזה דז"א5 וז"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים6 כו' וכמ"ש במ"א בענין ממצוא חפצך ודבר דבר7 מקור כח הדבור שנמשך מהבל הלב דז"א וכנראה בחוש שאם הלב עצב בכיווץ ימעיט בדבור וכשהוא בהתפשטות ירחיב הדבור לפי שכח של הדבור תלוי בהבל הקול שבלב עצמו כו') וכאשר לא נמשך מהבל הלב בדבור ע"ד שאמר לבא לפומא לא גליא8 לא נעשה דבר מלך עדיין מאין ליש כלל וכמו ואילו צדיק ורשע לא קאמר9 כי בדבור כבר נעשה כי הוא אמר ויהי10 וכן ודברי אשר יצא מפי לא ישוב ריקם11 כו' אבל בלב דז"א עדיין יכול להתהפך מדין לחסד כמו וינחם ה'12 כו' וכן ויאמר אל לבו לא אוסיף עוד13 כו' וזהו בחי' חג"ת דהבל הלב דז"א שבא ומתייחד בדבור עלמא דאתגליא כו' כידוע וד"ל. ויש בחי' קלא פנימאה דלא משתמע בדבור כלל והוא בחי' המוחין שבמדות חו"ג כמו אהוי"ר שלמעלה מבחי' רוח החיים שבלב כמו עצם חדוה של אהבה וחסד או עצם רוגז ודין של יראה ופחד שהמה רוחניים הרבה גם מהרכבת הרוחניו' דאמ"ר הנ"ל הבא במורכב בלב הגשמי וגם שיש בזה הרכב' מאמ"ר שהוא בחי' חג"ת אבל הוא בבחי' הפנימית שבלב שהוא במדות חג"ת שיש בהן הארת המוחין הנק' קלא פנימאה דבינה שבז"א הבא ונמשך מן המוח ללב וכאשר הוא בא בהתפעלות רוחניות שע"י הדעת בחי' ישראל הנ"ל ונמשך מיד באותיות המח' שנק' לאה נק' יחוד ישראל ולאה פנימיות המדות שבלב מיד מהרהר במח' אם מתפעל בשכל וטעם לאהבה וחסד הרי מיד יבוא מדה זו עם המוחין שבה במח' וכידוע שהמחשב' מלבשת המדות דישראל בפרטיהם ונק' לאה כמו נלאה14 להכיל המדות כו' ושרש לאה למעלה בבינה15 היינו לאה ילדה ששה בנים16 בחי' ו"ק דמדות דז"א אך יחוד ישראל ולאה היינו מוחין דאו"א שבז"א הוא מתייחד בלאה התחתונה דמח' שמקבלת מבחי' מל' דתבונה שרש המח' כו' וד"ל. ויש יחוד ישראל ורחל כאשר בא הארת בחי' פנימי' המוחין שבמדות בדבור וכן יש יחוד יעקב


1) שהצמאון מיסוד האש: ראה תניא פ"ג.

2) ניחר גרוני: תהלים סט, ד.

3) קול ודבור הנז' בזהר: בראשית לו, א. נ, ב. נח עד, א. וירא צח, א. תולדות קמב, סע"א ואילך. ועוד.

4) רוח ממללא: ת"א לבראשית ב, ז.

5) דכתר דנוקב'. . בחזה דז"א: ראה ע"ח (שער מוחין דצלם) שכ"ו פ"ג.

6) לעולם ה' דברך נצב בשמים: תהלים קיט, פט. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפב.

7) ממצוא חפצך ודבר דבר: ישעי' נח, יג.

8) לבא לפומא לא גליא: מדרש תהלים פט, א. קה"ר פי"ב, י.

9) ואילו צדיק ורשע לא קאמר: ראה נדה טז, ב. תניא פ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רכג. וש"נ. תו"ח בראשית ל, ד ובהערה 19. שע"ת יח, א ובהנסמן במ"מ לשם. לקמן קלט, א. לעיל מא, ב.

10) כי הוא אמר ויהי: תהלים לג, ט.

11) ודברי. . לא ישוב ריקם: ישעי' נה, יא [ושם: דברי. . אלי ריקם ? ראה שע"ת קכא, ד].

12) וינחם ה': בראשית ו, ו.

13) ויאמר אל לבו. . עוד: נח ח, כא [ושם: ויאמר ה'. . לקלל עוד].

14) לאה כמו נלאה: ראה לקו"ת להאריז"ל ס"פ תולדות. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קה. וש"נ.

15) לאה. . דבינה: ראה לקו"ת להאריז"ל ויצא (סוד יעקב עם ב' נשיו).

16) לאה ילדה ששה בנים: ויצא ל, כ. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' קפח. וש"נ.