קלח, א

שבמח' שהוא הנק' כח המח' לחשוב כל ענין דבר מה בצירופים שונים (כמו כח הדבור לדבר כל מה שירצה כו' כמו שיתבאר) והיא בחי' הכלי למח' עיונית הנק' מחשבת השכל עצמו (הנ"ל באות מ'1 ) בחי' מל' דתבונה כו' והוא המח' שתלויה בדעת דוקא ולזה א' דקטן אין לו מח' דלפי קטנות דעתו כך הוא קטנות המח' בלא צירופים כלל אבל גדלות הדעת הוא המביא למח' בריבוי צירופים שונים ולפי אופן העמקת הדעת בעומק המושג כך יהיה עומק המח' בבחי' עומק מח' עיונית הנ"ל וכמו מה מאד עמקו מחשבותיך2 שתלוי בערך עומק המושג דבינה כו' וד"ל:

(מב)3 ומעתה יובן בענין שרש כח המחלק לצירופי אותיות דמח' במדריגה הג' כשחושב ענין דבר מה בצירופים שונים מאין הוא בא כח ההתחלקות זאת אך הנה ידוע דבחי' ה"ג מנצפ"ך דאימא הוא שרש כח ההתחלקות הזאת כו'. וביאור הדברים ידוע דבחי' אימא הוא בחי' בינה והשגה לאורך ורוחב בהסבר דבר המושכל וכאשר הוא מעיין בבחי' העומק של ההשגה עדיין הוא רק בעומק מח' עיונית הנ"ל שלמעלה מהיות בחי' התחלקות צירופי אותיות ממש במח' להשכלת הענין רק בחי' מח' שכל בלבד כנראה בחוש אך ע"י בחי' ה"ג שהוא בחי' הצמצום והסתלקות שבכח ההשגה עצמה להיות יורד אור השכלת הענין שבמח' עיונית הנ"ל לבחי' התחלקות צירופי' שוני' בפרטי פרטיות כו' והוא הנק' בחי' ה"ג מנצפ"ך דאימא שנק' פתוחי חותם כו' ואע"פ שלכאורה בחי' ירידה וצמצום הוא אבל שרשו בא מלמעלה מכח ההשגה שבגוף המושכל הזה כו' וראי' לזה ממה שאנו רואים בתינוק קטן שאין בו עדיין צירופי אותיות במחשבתו בדבר פרטי כמו גם דבר מה שנותנין לו הגם שמבחין בו ולא יחליפנו בדבר אחר כנ"ל שזה הוא התחלקות המח' אבל לא בצירופי אותיות כנ"ל הנה מ"מ כאשר יכול לדבר ולבקש בפה לדבר פרטי הרי אז יש לו בודאי במוח מחשבתו צירופי אותיות פרטי' לאותו דבר פרטי שמבקש בדבור כי צירופי אותיות מתחלקות במח' תחלה טרם בואם לדבור (כמשי"ת דעקבי לאה נכנסין תוך ראש רחל4 דהיינו דבור שבמח' הנ"ל שנעשה מח' לדבור כו') וכמ"ש במ"א בענין מאמר הזהר ע"פ וקול התור5 נשמע בארצינו דוקא בבחי' הדבור אז זמן התחלקות אותיות המח' כו' (והיינו ענין כללות המאמר דאימא אוזיפת דרך שאלה ה"ג מנצפ"ך לברתא שהוא צירופי התחלקות אותיות הדבור כו') וא"כ מזה ראי' שאין הצירופים שרשם בהשגה עצמה שהרי התינוק מבחין ומשיג בין טוב לרע גם טרם שיכול לדבר6 ואעפ"כ אין לו צירופי אותיות במחשבתו עד שיכול לדבר דוקא כנ"ל אלא שרשם מלמעלה מן ההשגה דבינה והוא מבחי' כח ומקור של כל עומק ההשגה כו' (כמו שבאותיות הדבור שרש כח הצירופים מאבא דהיינו מפנימיות החכמה שהוא כח המשכיל דחכמה שנק' קדמות השכל (כמ"ש במ"א בענין תרין ציפרין7 כמשי"ת בעזר"ה) ואף על פי שה"ג מנצפ"ך שבה' מוצאות הוא המחלק ומסדר הצירופים בדבור כפי אופן התחלקות צירופים שבמחשבה ממש מה"ג דאימא הנ"ל מ"מ אבא יסד8 בבחי' כח המצרף שהוא בלתי כוונה בשכל והשגה איך לצרף רק ממילא בא וכמ"ש מצרף לחכמה9 וכמ"ש במ"א וכמשי"ת כך הוא במצרף דאותיות המח' מכח ומקור דבינה כו') ונמצא שגם שבחי' הצירופים עצמם שבמח' ע"י בחי' צמצום דמח' עיונית הוא בא מ"מ כח ושרש העושה לצירוף והתחלקות


1) מ': אגוייאיב ליתא.

2) מה מאד עמקו מחשבותיך: תהלים צב, ו [בדילוג ? ראה גם להלן קלח, ב. סה"מ תקס"ו ס"ע שכג. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'פא. דברים ח"ב ע' תא. תו"ח ויצא קע, א].

3) (מב): אגויביד: מא. ז: נכלל באות מא דלעיל.

4) דעקבי לאה. . רחל: נסמן לעיל קלה, ב.

5) מאמר הזהר ע"פ וקול התור: נסמן לעיל קלז, א.

6) לדבר: אגיאיב: ניתוסף כאן הנדפס לקמן קלח, ב שו"ה דבינה ? (וכמ"ש. . כו') בלא החצע"ג. וכנראה שמקומו להלן כבנדפס.

7) בענין תרין ציפרין: ראה ביאוה"ז פינחס קיג, ב ואילך.

8) אבא יסד: נסמן לעיל קי, ב.

9) מצרף לחכמה: כ"ה בכ"מ ? ראה לקמן קמד, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קכ. וש"נ. קונטרסים ע' תקמז. וש"נ.