קמד, א

והתכללות מזה לזה בכמה אופנים שונים וכמ"ש בס"י וקבען בפה1 כו' המליך אות2 כו' עד צא וחשוב כי מה' אותיות3 נעשה ק"ך צירופי' כו' והן ע"י בחי' ה"ג המפרידות הבל הדבור כי יש בדבור חומר וצורה הבל קול הדבור חומר המורכב מאמ"ר4 והקול מתחלק בצירופים שונים ואמנם קול א' הוא המחבר לכללות כל הצירופים יחד (כמ"ש במ"א בענין צווארך בחרוזים5 כמו חוט שבחרוזים של כמה אבנים שמחברם יחד וכך הוא בבחי' אותיות מח' שבדבור שיש מח' כללית המקפת ומחברת כל פרטי אותיות המח' שבכל פרטי הדבורים וכך הוא בקול שבמח' עצמה מה"ג דאימא כו') והנה ידוע דאבא יסד ברתא6 כמ"ש מצרף לחכמה7 כו' והיינו ע"ד הנ"ל במח' שגוף הצירופים בדבור הוא רק ע"י בחי' ה"ג המצמצם אופן השכל שבדבור שעפי"ז דווקא יומשכו אופן הצירופים וע"כ כפי הוראת המכוון במח' שבדבור כך יהיה דוקא אופני הצירופים משתנים בכל עת כו' והיינו מאמר דאימא דוקא אוזיפת כו' שהוא בחי' בינה אימא עילאה שנמשך באימא תתאה בחי' בינה שמלובש במח' שבדבור שהוא בפרט אופן כל צירוף שבדבור כו' אך מ"ש מצרף לחכמה היינו שרש כח המצרף לצרופים הללו שע"פ השכל דבינה שהרי אנו רואים שמיד שירצה לדבר בדרך אופן צירופים פרטי' איננו צריך לעיין בשכל והשגה דבינה איך לצרף שהרי התינוק שמדבר יודע מיד לצרף הדבור בלתי צריך הכנה לזה כלל כי שרש כח המצרף הזה ממילא בא מצד הארת כח מ"ה דחכמה שלמעלה מהשגה דבינה והיינו מבחינת כח המשכיל עצמו מקור החכמה כו' (וכמ"ש במקום אחר בענין ויהי האדם לנפש חיה8 שהוא פנימי' קדמות החכמה אז יוכל לדבר ונק' רוחא ממללא כו') והיינו המאמר דאבא יסד ברתא כידוע (ומה שאמר בראשי' נמי מאמר הוא קאי על חכמה ושכל שבמאמרו' ולא על כח המצרף שזהו בכללות כל מדבר שנק' נפש המדברת כו') והוא עיקר בחי' אדם שנק' מדבר דהיינו כח ומקור הצירוף של הדבור כמו שנק' נפש המדברת דוקא כו' (והיינו כאשר מבחי' שרש ומקור האותיות שבנפש עצמה שבאין לידי גלוי בבחי' דבור שבנפש עצמו כשנק' נפש המדברת רוח ממללא כו') ולפ"ז הרי יובן בענין שנויי הצרופים בו' ימי המעשה דמדות דמל' דאצי' כמו מצרופי' דיום א' יהי אור בחי' חסד9 מקור אלף שנים הראשונים דבי"ע כידוע בענין ששת ימי' עשה כו' ו' יומין עילאין10 דזו"נ דאצי' כו' שנק' ימי עולם וימות עולם11 כו' וצירופי' דיום ב' יהי רקיע12 בחי' דין דמל' מקור דאלף שנה הב' וכידוע בפי' כי אלף שנה13 כיום אתמול כו' דהיינו ו' אלפי שנין דהוי עלמא14 שנמשכו מו' מדות דמל' כו' הרי הצרופי' משתנים ברוח ממללא דמל' שנק' נפש המדברת כמו ויאמר אלקי' כו' והייינו מפני בחי' שינוי אופן המשכת המוחין דחו"ב במדות ובאמצעות זה משתנה ממילא אופני הצרופי' מחסד לדין בכלל ובפרט והכל ע"י בחי' אור הארת אבא דיסד ברתא מקור המצרף כו' כנ"ל שלמעלה מגופו של אור המוחין דחכמה שבדבור כנ"ל עד שבפרט כמו שאמר רחב"ד מי15


1) וקבען בפה: ראה ס"י פ"ב מ"ג.

2) המליך אות: ראה שם פ"ד מ"ה ואילך.

3) צא וחשוב כי מה' אותיות: ראה ס"י פ"ד מי"ב.

4) הדבור. . מאמ"ר: נסמן לעיל קלד, ב.

5) צווארך בחרוזים: שה"ש א, י. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' ט. כתובים ח"ב ע' פט. לקו"ת שה"ש יג, סע"א.

6) דאבא יסד ברתא: נסמן לעיל קי, ב.

7) מצרף לחכמה: נסמן לעיל קלח, א.

8) ויהי האדם לנפש חיה: בראשית ב, ז. ראה תו"א מקץ מב, רע"ב. דר"מ ע' עה. לעיל טז, א ואילך. לז, א.

9) יהי אור בחי' חסד: בראשית א, ג. ראה אוה"ח לזהר בראשית מו, א. סידור שער הק"ש עו, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תמו. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' י. תו"ח בראשית ח, ג.

10) ששת. . ו' יומין עילאין: תשא לא, יז. זהר ויחי רמז, א. אמור צד, ריש ע"ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רז ואילך. וש"נ. לעיל ס, ב.

11) ימי עולם וימות עולם: ישעי' סג, יא. האזינו לב, ז. ראה זהר ויקרא טו, א. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רכה. במדבר ח"ב ע' שסו.

12) יהי רקיע: בראשית א, ו.

13) כי אלף שנה: תהלים צ, ד [ושם: שנים בעיניך (וכ"ה בא) ? ראה לעיל ס, ב. מאמרי אדה"א נ"ך ע' שצח. וש"נ]. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רז ואילך. וש"נ. ח"ג ע' תתה. וש"נ.

14) ו' אלפי שנין דהוי עלמא: ראה ר"ה לא, א. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' נג.

15) מי שאמר לשמן וידליק: תענית כה, א (כגי' הע"י). ראה לעיל כט, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שלב. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' רכח. וש"נ.