ספריית חב"ד ליובאוויטש

ב,ב

דאורייתא מתקשרא בקוב"ה ממש והן ב' מדריגות דתורה סתים וגליא כמ"ש הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו כו' כמ"ש במ"א וד"ל. וזהו שרש ענין וטעם דמס"נ דכנ"י על התו"מ דוקא שהוא למעלה הרבה ממקור תולדות נשמות שלהם במקור חוצבם באבי"ע והוא הי' ענין מס"נ דנש"י בזמן מ"ת דעל כל דבור פרח' נשמתן ממש לפי שכל דבור שרשו בפנימית ועצמיות דא"ס ממש וישראל מתקשראן באוריי' בסתים וגליא כנ"ל ע"כ פרחה נשמתן ממילא ומאלי' ומזה נעשה יסוד ושרש בנש"י לדורות הבאים עד ימוהמ"ש ועוה"ב שיוכלו למס"נ על התו"מ כמו שהי' בימי מרדכי ואסתר שעיקר מס"נ שלהם הי' רק על התו"מ כידוע וכן בימי חשמונאי שרצו להשכיחם תורתך כו' כידוע עד אחר בית שני שהי' שלימות דמס"נ על התו"מ ע"י י' הרוגי מלוכה שלא הי' רק על התורה לבדה כרחב"ת שנשרף עם ס"ת שבחיקו כו' (וע"כ א' בע"ח די' הרוגי מלוכה מעלין מ"ן לפנימי' דאו"א עד ימוהמ"ש כו' משום דנתב"ס דוקא כמשי"ת) ואמנם הנה יש במס"נ שעל התו"מ בכנ"י ב' טעמים. א' מצד המשפיע שהוא מצד עצמות אא"ס שנתן להם התו"מ במ"ת שהוא מצד התקשרות עצמיות דתורה הקדומה בנש"י. והב' מצד שרשם דנש"י בעצמיות כמ"ש דישראל מתקשראן באוריי' שזהו מצד בחי' המקבל (כמו שב' טעמים אלה יש באה"ר דכנ"י למעלה כנ"ל) וב' טעמים וסיבות אלה הי' במ"ת הא' שמצד המשפיע שכפה עליהם ההר כגיגי' כו' באה"ר לקרבם לקבלת התורה וזה הי' ענין הקולות וברקים וכל העם רואים כו' עד שעל כ"ד כו' והב' מצד המקבל ששרשם בעצמיות דח"ע דתורה וע"כ טל תורה החי' אותם והוא מה שזכו לבחי' ראי' ממש כמו שאמרו רצוננו לראות את מלכינו דהיינו כמו שהן בגופי' ראו אור עצמות אא"ס ב"ה כמו שהוא למעלה בתוש"מ שכלולה בעצמותו ממש כנ"ל וזה הי' עיקר ענין קבלת התורה לדורות הבאים כמ"ש במ"א בפי' לאמר שכאו"א כשמדבר ד"ת הרי דבריו חיים וקיימים כמו במ"ת ויכול להתקבל בנפשו ולבא לבחי' ראיה דמ"ת (כמשי"ת בפנים בענין קימו וקבלו שקיימו מה שכבר קבלו במ"ת וזהו ענין זוכה לתורה שניתנה בה' קולות כו'). ויובן ב' מדרגות אלה בברכת התורה שקודם קריאת התורה או' אשר בחר בנו מכה"ע ונתן כו' שזהו מצד המשפיע שבחר בכנ"י ורצה ליתן להם התורה הקדומה שבעצמותו ממש ואז דוקא יכולה כל נשמה פרטית לקרוא באותיות תשב"כ ושבע"פ לידבק נפשו באות המיוחד לשרש נשמתו למעלה בעצמות תש"מ כנ"ל משום דג' קשרין הן בבחי' סתי' וגלי' כו' כמו כי אמרתך חייתני ואחר קריאתו שקבל שפע חיות נשמתו מאותיות התורה מברך אשר נתן לנו כו' שכבר נתן לנו ונתקבל בתוכנו והוא מ"ש וחיי עולם כבר נטע בתוכנו שזהו ענין קבל' התורה שנתקבל בהם להיות בחי' כלי בית קיבול ממש לתורה שזהו מצד שרש בחי' המקבל שיכול להיות כלי קבול ואע"פ שגם זה שנעשה בחי' כלי בית קבול הוא בא מכח המשפיע שנטע בתוכנו כו' וע"כ מברך שנית נותן התורה שיוכל לבא במקבלים משא"כ נתינה ראשונה הוא עצם השפע דתורה וד"ל. והנה בזה יובן סבת ענין מס"נ דכנ"י על התו"מ (שלמעלה ממס"נ דתפלה ותשובה כנ"ל) שבאה מב' טעמי' הנ"ל או מצד המשפיע שנתן התורה עד שעל כ"ד כו' והב' מצד המקבל דכנס"י עצמו שראויים לקבלת התורה מצד שרשם בעצמיות דא"ס בח"ע שבעצמותו (ולכך א' נעשה ונשמע גם קודם ששמעו כידוע) וב' טעמים האלה הוא ההפרש בכלל בין מס"נ שעל התו"מ בימי אחשורוש דעיקר ענינו הי' מצד כח המשפיע דהיינו עצמות אא"ס שמתקשר בכנ"י בנתינ' דתו"מ כמו שהי' במ"ת ממש וע"כ א' קימו וקבלו קימו מה שכבר קבלו במ"ת דאע"פ שקבלת התו' במ"ת הי' מכח עצמן דכנ"י אבל גם זה הי' העיקר מכח המשפיע שעשה בהם כלי קבול וכמו קול ה' יחולל אילות כו' והוא שרש יסוד כל מגלת אסתר שלא נז' שם הוי' ואלקי'