יג,ב

ואו"ח דהנה מבואר למעלה בבחי' הארת פנים העליונים שע"י החכמה שהוא בא מלמעלה למטה כמו במ"ת וכן במע"ב דכולם בחכמה עשית ומחדש בכל יום מע"ב כו' וחכמת אדם תאיר פניו בחידוש החכמה במע"ב בכל יום בחיצוניות העולמות ובח"ע דתו' בחידוש פנימית הארת פנים והיינו כשהתורה נק' אור כמ"ש ותורה אור שאז מתגלה הארתה בפנים כנ"ל אבל השמן הוא בחי' העלם החכמה שלמעלה מבחי' גלוי אור הוא מקור לפנימית ח"ע דתורה ושם השמחה והתענוג בהעלם העצמות וכמ"ש ואהיה אצלו שעשועים אצלו בהעלם כו' ואז הלב ישמח יחד עם פנימית המוח כי פנימית המוח עם פנימית הלב מתאחדים כא' ממש כנ"ל משא"כ מאור דחכמה יומשך ללב אח"כ כו' אך זהו מלמעלה למטה בבחי' או"י וכמ"כ מלמטה למעלה בבחי' או"ח והוא ע"י הקטרת שהוא הריח שמשיב את הנפש שעולה באו"ח להשיב פנימית ועצמות הנפש במוח ולב יחד לעשות בהם חבור וקשר א' ולמעלה היינו המצו' שנק' ריח כנ"ל להשיב ולהמשיך פנימית אא"ס גם בחכמה ומדות שבלב העליון יחד ואמנם בחי' הריח דקטרת לבדו אע"פ שהוא עושה ההמשכ' והשבת הנפש אין אור ההעלם בא לידי גלוי גמור בבחי' אור שיהיה נק' נרות רק ע"י השמן שממנו מדליק האור מן ההעלם לגלוי וכן בשמחת הלב מלמעלה למטה שיבא בגלוי בלב א"א כ"א ע"י שמן קדש שבא השמחה בגלוי וזהו שמן וקטרת בחבורם יחד שמן מלמעלה למטה וקטרת מלמטה למעלה ישמח לב בפנימית שלו שמתאחד עם פנימית המוח והיו לאחדים ולכך א' ישמח לשון יחיד (וזהו ההפרש בין שמחה ש"מ לשמחת מצות ת"ת הנגלית כמו ר"ש שאמ' כו' דתורה אור אין השמחה באה רק מגלוי אור פנים העליונים כנ"ל אבל שמחה ש"מ כמו פקודי ה' משמחי לב (שזהו שמן שממנו דולק נר מצוה) עולה למעלה בעצמות ממש שיאיר מהעלם העצמות לגלוי שזהו המעלה יתירה שבריח על המאכל והתורה נק' לחם כמו שאוכל לשובע שאין בו שמחה פנימית רק בפנימית התורה שנק' יין המשמח כו') וכך יובן למעלה באדם העליון שהקב"ה נקרא לב כמו צור לבבי ואע"פ שנאמר ישמח ה' במעשיו אין ערך לשמחה פנימית שבפנימית לב אדם העליון שהוא עושה הארת פנים העליונים שע"י שמן וקטרת שהן תו"מ ישמח לב האדם העליון והעיקר ע"י המצו' שישראל עושין למטה שזהו כמו ענין ריח הקטרת שעושה חיבור פנימית המוח ולב העליון יחד וממילא יאר ה' פניו בח"ע כו' לפי שהמצות הן ביטול רצון בפ"מ מיש לאין מלמטה למעלה מעוררים השבת הנפש שיהיה גלוי העלם העצמות מאין האמיתי להיות בחי' גלוי אור בהארת פנים העליונים דתורה אור כו' וזהו כי נר מצוה ואח"כ ותורה אור וד"ל:

(לב) ושרש הענין הוא לפי ששרש המצות בפנימית התענוג ורצון העליון שנק' כתר שבכתר וכמאמר ישראל עושין רש"מ פי' עושין ממשיכין להיות לו פנימיות הרצון כי באמת להיות לו רצון ה"ז שינוי והתפעלות דמצד עצמו הוא למעלה גם מבחי' רצון לרצון כמו ברצון דמע"ב הוצרך להיות ע"י צמצום גדול כו' אך ברצון הפנימי שבמצות הוא שישראל עושין וממשיכין וממילא נמשך הרצון החיצוני למע"ב וז"ש אם לא בריתי כו' ואז נק' רש"מ וגם המצות הן במקום וזמן גשמי ודוקא מפני שהן בעשי' גשמי בזמן ומקום בזה דוקא מלובש פנימית ועצמות התענוג והרצון כמא' נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא משום דסוף מעשה עבמ"ת כנ"ל וד"ל וכדי להיות לו רצון זה המלובש למטה מטה צריך לעורר זה מפנימית ועצמות אא"ס שלמעלה מהיות גם מקור לרצון דמע"ב כו' ונמצא עשי' המצוה למטה שרשו אחוז למעלה מעלה כו' וה"ז כמו העמוד שמחבר הגג עם הקרקע מעלה ומטה יחד כך