יד,ב

במו"ס בבחי' או"פ בהארת הפנים כחכמ' אדם שתאיר פני' אע"פ שהוא בחי' הפנימי' דחכמ' כו' אבל מאשר מאיר מקור לתפארת הפנים מן הכובע ישועה שבראשו הוא בא בבחי' מקיף וכמו בכהני' שאמר ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת הרי התפארת והכבוד נמשך ע"י המגבעות הללו א"כ הרי הכובע מקור לתפארת כו' וד"ל (וכמו כליל תפארת בראשו נתת לו שהוא מקור כל מיני פאר והוד שבפנים וכמ"ש במ"א) וד"ל ובכ"ז יובן פי' המשך הפסוק הזה דעטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא דוקא כי הרי מבואר למעלה שמבחי' הצדקה ומעש' המצות דוקא נמשך הכובע ישועה בראשו שהן שע"ה נהורין מקור ההארת פנים להיות ה' יאר פניו תמיד בבחי' הפנימי' והעצמות שלו ממש וא"כ הרי בדרך הצדק' דוקא תמצא לבחי' העטרת של תפארת שיבה שהוא הכובע ישוע' הנ"ל וזהו וילבש צדק' ואח"כ נעש' מזה כובע ישוע' כו' וכענין זורע צדקות ואח"כ מצמיח ישועות כנ"ל וד"ל (אך עדיין אינו מתורץ הקושיא דלעיל דלמה הצדקה שבאה בבחי' לבוש שריון קשקשים להגן על הגוף יהיה מזה הכובע ישועה בראש שלמעלה מהגוף ועוד דמשמע דב' לבושי' הן לבוש שריון תחלה ואח"כ וכובע ישועה ולא שהכובע ישועה נעשה מן הלבוש דשריון כו' הענין הוא דשריון קשקשים הוא להגן מן החיצונים הוא מן הצדקה שזהו בעת מלחמה אבל אחר הניצוח שנק' ישועה הוא בבחי' כובע ישועה שבראשו שנמשך המקור להארת פנים הנ"ל אך מפני שנעוץ תחב"ס דוקא ע"כ עיקר בחי' הישועה שבכובע באה מן הצדקה שבסוף מעשה דוקא ולכך הזכיר תחלה לבוש דשריון ואח"כ וכובע שנכלל במ"ש וילבש גם לבוש דכובע כו' וד"ל) (וזהו ויהי נועם ה' עלינו מפני שמעשה ידינו בצדקה כוננהו כו' ה' מחסי כו' יצילך כו' וכמארז"ל אין ישראל נגאלין אלא בצדקה וכמ"ש צדקה תרומם גוי להיות כובע ישועה בראשו וד"ל):

(לה) והנה אחר כל הנ"ל יובן הטעם בסדר התמיד שדם התמיד קודם לנרות וקטרת ואבריו נקטרים אחר נרות וקטרת כנ"ל. דהנה הענין של הקרבנות הן ב' דברים הא' שחיטה וזריקת הדם והוא לנגד אהבה דבכל לבבך בשני יצריך בדם שבחלל השמאלי שקודם לאהב' דבכל נפשך וזהו שדם התמיד קודם לנרות שענין הנרות הוא להאיר אור דכ"ח מ"ה דחכ' למדות שבלב ונרות קודם לקטרת שהקטרת הוא ענין המצות מעשיות שבלא טעם כלל כנ"ל שזהו אהב' דבכל מאדך וזהו שסדרן זא"ז דם התמיד ונרות וקטרת כנ"ל אבל אברי התמיד הוא ענין השני בקרבנות שהוא העיקר כידוע והוא הקטרת החלב לה' וכמ"ש וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים וזהו לריח ניחוחי כו' זהו שצ"ל אחר נרות וקטרת דוקא לפי שהחלב הוא בחי' התענוג העצמי שבנפש שהוא למעלה מהדם שבו הנפש כמו שאנו רואים באיש בעל תענוגים ביותר ישמן בשרו ברוב חלב כמ"ש שמנת עבית כו' כי הכח והגבור' בדם הוא והעבוי והשמינות ובריאות הוא בחלב דוקא כידוע שהמאכל נהפך לדם ומחזק כחות כל האברים כשעולה דם המובחר ללב ולב פליג לכל שייפין כו' אבל החלב אינו בא מן המאכל הגשמי רק מן הטעם והתענוג שבו כאשר יטעום ויתעדן נפשו ברוב תענוגי מיני מעדנים ואוכל לתיאבון למלא כרסו ברוב נחת ותענוג מן הטעמים שבמאכלים (כידוע שיש במאכל ב' דברים רוחניות שבטעם המאכל שלועס בשיניו וטועמו בחיך כו' ומן טעמי המאכלים מתרבה החלב והשמינות והבריאות ומגשם המאכל מתעכל ונהפך לדם כו') (ולא מן המאכל לבד אלא גם משארי הנאות ותענוגים כמו ברוב עושר וגדולה כמו שא' ריב"ז לאספסייאנוס):

(לו) ויובן ההפרש בין דם לחלב בעבודה שבלב בתפלה שבמקום קרבן דכמו שבקרבן הבהמה יש ב' דברים הללו כך הוא בעבודה שבלב באהבה