טו,א

דבכל לבבך הוא בחי' זריקת דם שבחלל השמאלי להפוך החום הטבעי שלא יהי' לו שום חשק ורצון זר בתאוות החומריות כו' והב' הוא אהבה בתענוגים להתענג על ה' בעריבות מתיקות ידידות עוז כו' בשמחה וטוב לבב דוקא כמו נכספה וגם כלתה נפשי כו' ותענוג זה הוא בחי' ענג האלקי שבנשמה מצד עצמות אלקות ממש כמו הנשמות שבג"ע שנהנין מזיו כו' וכך יש בנשמה בגוף לפרקים שתתענג על ה' בהתפעלות גדולה כמו המתענג בתענוג גשמי ממש (וכמ"ש נפשנו חכתה כמו חיך הטועם כו') בהיות שמאד ערב לנפש האלקית עד שטועם טעם וענג נפלא באלקים חיים כמו בהרגשת ענג גשמי מטעם גשמי וכמו בתפלת שבת שנאמר אז תתענג על ה' דא צלותא דמע"ש כו' שהנשמה תתענג בה' מצד עצמו כו' ולא בשביל איזה עבודה ובירור כלל כתפלת החול שכל עיקר העבודה להפוך הרע לטוב כו' שהוא בחי' בירור והעלאה בהקרבת הדם שבחלל השמאלי כו' אלא רק להתענג על ה' בלבד והוא מצד עצם הנשמה האלקית שתכסוף להדבק במקורה ובכל שבת מאיר זה הענג בנשמה יתירה בכאו"א כידוע כמו שיש הפרש בין תפלת שבת לתפלת חול בכלל בכל או"א כך בכל יום בתפלה שהיא במקום קרבן יש ב' אהבות הנ"ל ואהבה בתענוגים הנ"ל הוא כמו ענין הקטרת החלב לה' שהחלב בא מן התענוג כך בתענוג האלקי מקטיר חלבו לה' לבדו דהיינו שלא יהי' לו שום תענוג אחר זולתו כלל וכלל כו' וכמו שבאהבה דבכל לבבך מקריב דמו כו' כך באה"ר בתענוגים הנ"ל מקטיר חלבו מפני שהוא היפוך חלב הגשמי שעושה בו פריקת עול כמ"ש וישמן כו' שמנת עבית כו' ובהתענג על ה' כאשר יתרבה העונג יגדל הכוסף עד שיבא לכלות הנפש כו' (ובצ"ג המתענגים על ה' באמת יכולים להיות חלבם הגשמי מלא מתענוג האלקי יותר מתענוג הגשמי כו') (וזהו שרמזו במעשה דר"א בר"ש כו' וכך היו כמה צדיקים מופלגים שחלבם הי' כלי וחומר לענג האלקי ממש בהתענגם על ה' וזהו רבותא יותר מאור האלקי השורה על הצדיקי' שממעטין חלבם ודמם בסיגופים ותעניתים רבים כר' צדוק כו') והנה מדרגה זו דאה"ר בתענוגים הנ"ל הרי היא למעלה גם מבחי' ריח הקטר' ונרות שהן ב' אהבות דבכל נפשך ובכל מאדך דהגם ששמן וקטרת ישמח לב בבחי' השבת הנפש במוח ולב בפנימיות כו' מפני שהוא בבחי' התענוג הנפלא שמגיע בעצמות ממש מ"מ אין זה רק לחיי שעה בלבד כל זמן שריח הקטרת עולה ואור השמן דולק כו' אבל להתענג על ה' בנשמה בתענוג העצמי ממש הוא מקור כל התענוגים שבאים בדרך התפעלות לפי שעה כתענוג שבריח ואור החכמה וכה"ג וע"כ אין לתענוג זה שבעצמות ממש הפסק ושנוי להיותו מעורר בתענוג העליון העצמי שלמעלה הרבה מבחי' שמחת לב העליון משמן וקטרת הנ"ל וד"ל וזהו שבסדר התמיד מקדים נרות וקטרת להקטרת איברי התמיד כנ"ל שכאשר ישמח לב האדם ע"י נרות וקטורת שהוא מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כנ"ל אז דוקא יבואו ויעלו למדרגה דאה"ר בתענוגים העצמיים להיות הקב"ה מתענג בענג העליון העצמי (שנק' שעשועי המלך בעצמותו כו') והוא מ"ש בעדן עין לא ראתה בג"ע כו' רק למחכה לו בעה"ב וד"ל. וזהו שאחר נרות וקטרת שהן שמן וריח דמצוה יקטיר איברי התמיד שהוא החלב שבתחלה צריך להיות אור השמן דחכמה וריח מעשה המצות ואח"כ אה"ר בתענוגים העצמיים דהקטרת החלב לה' כו' שלמעלה משמחת לב דשמן וקטרת מטעם הנ"ל והוא ענין חיי העה"ב שאח' מעשה המצות וד"ל וזהו שאחר ג' האהבות דבכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך שהוא נגד דם התמיד ונרות וקטרת אמר והיו הדברים כו' ודברת בם שזהו אחר שישמח לב העליון בתו"מ יכול להתענג על ה' באה"ר הנ"ל בתורה שנק' שעשועים כמ"ש ואהיה אצלו שעשועים וכמ"ש