טז,א

כו' (או להיפוך שכאשר יורדת למטה מסתתרת בצמצום כמ"ש בזהר דאזעירת גרמה כנקודה כו' אז נק' ה"א קטנה בה"א בראם מאין ליש להיו' מלכותו בכל משלה שאין לזה ערך לכמו שהיא באצי' שהוא ד' רבתי דאחד שלמעלה הרבה מבשכמל"ו כידוע בענין ועד בחלופי אתוון דאחד כו' להיו' שבאצי' היא אחת ממדותיו דאיהו כו' וד"ל וכך הוא בענין מט"ט דנער הייתי היינו בקטנות שלו בבריאה גם זקנתי בעלותו בבחי' האצי' היפוך הנ"ל) והנה גם בחי' יעקב שנק' משפיע לרחל והוא מדות דאצי' שנמשכים לדבור שזהו יחוד יעקב ורחל קול ודבור כו' נק' גם הוא קטן וכמ"ש ותלבש את יעקב בנה הקטן כמו עד"מ מדות שבלב שרק אפס קצה מהם נגלה בדבור לזולתו ואין להם ערך לעצם המדות שאינו רק חיצוניות דחיצונית כך אור שפע המדות דאצי' בדבור העליון בחי' חיצוניות דמדות דאצי' בעצם מהותן דאיהו וחיוהי כו' ע"כ נק' יעקב קטן ורחל קטנה ביחודם בקול ודבור למטה כו' (ואע"פ שיעקב נק' בריח התיכון שמבריח מן קצה העליון דכתר שהוא הרצון והתענוג שלמעלה מן החכמה עד קצה התחתון דדבור אדרבה מזה עצמו מוכרח שהוא נק' קטן מפני שהשפע דמדות בדבור בבי"ע הוא בתכלית הקטנות אע"פ ששרשו מתחיל בקצה העליון דרצון כו' הנה יש בזה ראש וסוף עכ"פ שהוא ראשית צמצום הרצון שמוגבל רק לדבר זה האחרון שהוא הדבור שהוא בא בבחי' הגבול ממש בבי"ע שאין לזה ערך כלל לעצמות האורות דאצי' דאיהו כו' ואע"פ שמבריח מן הקצה כו' הכל הוא רק בשביל קטנות השפע וגם זה בא בבחי' גבול בראש וסוף משא"כ באצי' עצמו שאור א"ס מאיר שם דאיהו וחיוהי חד כמו שהוא עצמו אין לו תחלה ואין לו תכלה כו' כמו כל דבר שאינו בגדר גבול שאין בו ראש וסוף כך עצם מדותיו בבחי' א"ס ואין הכתר נק' ראש והמל' סוף רק לענין הילוך השפע מאצי' לבי"ע שבזה נק' יעקב בריח התיכון כו' כנ"ל וע"כ נק' קטן מאחר שיש לשפע זו קצה בראש ובסוף בגבול ממש א"כ ה"ז בבחי' הקטנו' והגבול לגבי אורות דע"ס דאצי' עצמו דעצמות אא"ס מאיר שם שאין לו ראש וסוף כנ"ל וד"ל:

(לט) וזהו חנוך לנער עפ"י דרכו לבחי' נער מט"ט הנ"ל כאשר צריך שיומשך אורות עליונים דאצילות שמאיר שם בחי' א"ס ממש כנ"ל להיות נתקבל הכל בנער זה שהוא בחי' אנפי זוטרי בחי' קטנות המדות והחכמה דבריאה (שהוא כמו התלבשות השכל ומדות במשלים וחידות שיוכל התינוק ונער להבין עפ"י דרכו כו') (שגם יעקב ורחל נק' קטן וקטנה כנ"ל) שא"א שיכיל מפני שאינו בערכו כלל וכלל כמו אדם הגדול בדעת וזקן שקנה חכמה שא"א שיקבל ממנו הקטן ונער כו' ע"כ צריך לבחי' חינוך בתחילה והוא שיומשך לו ממדרגה ואור העליון ביותר כדי שעי"ז יתנשא ויתחזק ביותר ויוכל לקבל השפע דאצי' מעט מעט לבחי' חכמה ומדות דאצילות היורדים להאיר למטה ע"י יחוד יעקב ורחל שהוא בחי' קול ודיבור כנ"ל כמו עד"מ בנער שמחנכים אותו לבית הספר שנותנין לו מתנות רבות ואביו מוליך אותו בעצמו כו' וכן כלה מבית אביה לבית בעלה כנ"ל ואח"כ א"צ לחינוך ויוכל לקבל הכל מעצמו אך עכ"ז אמר חנוך לנער עפ"י דרכו כדי שגם כי יזקין ויגדל בדעת ושנים לא יסור ממנה כי חינוך זה בא ממקום הנעלה ביותר עד שגם בימי הגדלות והזקנה לא יסור ממנה כך הוא בנער מט"ט גם כי יזקין כמ"ש גם זקנתי לא יסור כו' וד"ל. ובזה יובן ענין חנוכת המזבח דהנה במזבח שלמטה מקריבים פרים וכבשים ומזה שעולה לריח כו' בבחי' העלאה ובירור בזריק' והקטרת החלב יומשך הארו' עליונות בגילוי אור האלקי באש של מעלה כמו אריה דאכיל כו' שהרי נק' לחמי לאשי כו' וכמו"כ במזבח העליון ע"י קרבנות של מעלה נמשך אורות עליונים דאצילות