יז,ב

דוקא לפי שהעכו"ם נתקנאו בישראל על זה שיכולים להיות מרכבה לאדם שע"ג הכסא בקיום תו"מ בגשמיות ובקרבנות ותפלות בגופים גשמיים שלהם מטעם הנ"ל והמה לא יוכלו להגיע לבחי' הקדושה דפני שור רק לבחי' החיצונית והנופל למטה מטה כנ"ל וע"כ ממילא רחוקים הם מאור פני מלך שעל הכסא כו' ומצד קנאתם רצו שגם ישראל יפרדו משרשם בפני שור דקדושה וע"כ גזרו אומר שיכתבו על קרן השור שמשם שרש יניקתם שיקבלו גם הם משם כמוהם ויפרדו עצמם מבחי' אדם העליון ע"י שיכתבו על קרן השור שאין להם חלק אחיזה ושרש למעלה באלקי ישראל שהוא אדם שעל הכסא כו' דהיינו שלא יעלו בנפשם וגופם למעלה ליכלל בקדושה העליונה דאדם באמצעות תו"מ ותפלה ותשובה כו' אלא יקבלו גם הם מבחי' הגבורות קשות דשור שהוא קרן השור כו' שהוא בבחי' פירוד ופריקת עול מ"ש היפך ההכנעה והעול דשור דקדושה כנ"ל והיינו להשכיחם תורתך כו' וד"ל:

(מב) והנה ישראל שבאותו הדור לא הי' ביכולתם לעמוד נגד קליפה קשה דעכו"ם מפני שהיו מעטי' וחלשי' גם ברוחניות בסט' דקדושה בעבודה שבלב נגד התגברות הקליפה ולא הי' כח ועוז בנפשם האלקית שנק' נר ה' מצד שגבר עליהם המנגד להחשיך אורם ולהפרידם מאחדות ה' לגמרי כנ"ל אך ורק ע"י בחי' מס"נ שהי' בהם שלמעלה מן הטעם ודעת למס"נ על קדה"ש שלא לעבור על דת בשום אופן בעולם ולפי שזהו עיקר נקודת יהדותם כמו שהן דבוקים בשרש מקור חוצבם ממש בעצמות אלקות שלמעלה מהיות נק' נר ה' עדיין (כידוע דשרש נש"י בפנימיות אור אבא שהוא פנימי' ע"י) היא שעמדה להם ליתן להם כח ועוז גדול בנפשם לעמוד לנגד המנגד להמשיך אור דתו"מ שרצו להשכיחם כו' מחדש ממש ממקור הארת פנים העליוני' והוא הדלקת הנרו' במקדש שזהו להמשיך בחי' תוס' אור ממקור גילוי האור דחכמ' כמו שהוא במהו"ע ממש וכנ"ל בענין עטרת תפארת שיבה כו' (והיינו ע"י מס"נ על התו"מ דוקא מפני שבדרך צדקה תמצא דוקא כנ"ל וד"ל) וזהו שעשו עיקר הנס בהדלקת הנרות במקדש אעפ"י שעיקר הנס היה ניצחון מלחמתם כו' כי מה שנצחום הוא מפני מס"נ שלהם על התו"מ הנה זה היה עיקר הדבר מה שהדליקו הנרות שהוא להאיר אור דתו"מ ממקורם כנ"ל וד"ל וזהו שמפרש הענין של הנס כו' כשעמדה כו' להשכיחם תו"מ ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם בעמידה כגבור לריב ריבם כו' להאיר להם באור תו"מ מחדש והוא ע"י תשועה גדולה שעשית להם למעלה מן המדה ואח"כ באו בניך כו' והדליקו נרות כו' וקבעו ח' ימי חנוכה כו' ומפרש בגמ' דכאשר נכנסו העכו"ם להיכל טמאו כל השמנים שהוא בחי' הסתלקות אור החכמ' דקדושה כו' (וכמ"ש ארמי אובד אבי כו') והיינו להשכיחם תורתיך כו' וכשנצחום לא מצאו אלא פך א' חתום בחותמו של כה"ג שלא נטמא והדליקו ממנו ח' ימים והנה ידוע הקושיא דא"כ הנס לא הי' רק ז' ימים ויום הא' אינו מן הנס והענין הוא דאדרבה עיקר הנס ביום הא' והוא במה שהדליקו ממנו ח' ימים כידוע דז' נרות היינו ז' מדות דחכמ' שכלולים בחכמ' ונק' החכמה אור ז' הימים שכוללם יחד ונמצא מה שהדליקו מפך זה שהוא להאיר אור החכמה מחדש כנ"ל הוא עיקר הנס והוא כולל ז' ימים שכללותם יחד הן ח' ימים בלי הבדל כלל ביניהן מאחר שפך זה יש בו להדליק יום א' שכולל ז' ימים (עד"מ מן הכלל ופרט דכאשר כלול בפרט אין הכלל רק דבר א' וכשיוצא הפרט לגילוי מן הכלל איך לא ימנה הכלל מאחר שממנו יצאו וזהו שא' והדליקו ממנו ח' ימים ולא ז' כי גם יום הא' נמנה כמוהם) וזהו שמברכים להדליק נר חנוכה ולא נרות חנוכה כי הח' ימים יום א'