יח,א

הן והוא אור דחכמ' שנק' אור ז' הימים (מפני שהאור ממקור החכמה שזהו להדליק נר א' דחכמ' לבד וממילא יודלקו ח' ימים) (ומפני שבכל א' מן המדות מאיר ממקור החכמ' מחדש ע"כ בכל יום ויום מברך וגם ביום הח' להדליק נר כמו ביום הא') אך מה שמברך נר חנוכה דוקא הנה מבואר למעלה בענין חנוכת המזבח בריבוי המתנות כמו חינוך נערים שצריך להמשיך ממקום עליון ביותר כדי לחזק כו' כך כדי שיוכלו כנ"י לקבל ולהכיל מאור תו"מ מחדש אחר שמעטים וחלשים היו עד שרצו להשכיחם לגמרי כנ"ל ע"כ היו צריכים למתנה מרובה ממקום עליון ביותר והוא מבחי' עצמות אוא"ס שיאור באור חדש בתו"מ כמו בבחי' עטרת תפארת שיבה הנ"ל וד"ל וזהו לשון חנוכה ענין חינוך וענין חנייה כי נחלק לב' תיבות חנו כה והוא המשכת שע"ה נהורין מקור הארת פנים העליוני' שנמשך מבחי' כובע ישועה שבראשו להיות משם עטרת תפארת כנ"ל שמשם מקור ושרש המשכת כח ועוז לכל בחי' הארת אור החכמה דתו"מ בכל א' מישראל שיוכל להאיר בכל א' לפי ערכו לקבל מעט מעט כל זמן היות הנשמה בגוף ולזה מברכין להדליק נר חנוכה כי כנ"י נק' כ"ה כידוע וההמשכה מכל האורות העליוני' ביותר בשביל חינוך כנ"ל על להבא דוקא לכך א' להדליק כו' להבא (ונר חנוכה הוא מדרבנן ושרשו יותר עליון מאור דתורה לפי שהוא בא ממקור אור דחכמה דתורה כנ"ל) (וזהו שאנו אומרים ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה פי' גדולה היינו מבחי' כובע ישועה שהוא מקור כל ישועות וחסדים עליונים שבאור פני מלך בהארת הפנים העליוני' והיינו בחי' המתנה המרובה שנמשך לכנ"י לחינוך כנ"ל שזהו עיקר ענין לשון חנוכה ואח"כ באו בניך והדליקו נרות שזהו גילוי אור החכמ' בז' נרות דכנ"י מבחי' מקור החכמה כנ"ל שזהו ענין להדליק נר חנוכה לדורות עד גם דור האחרון שבעקבות משיחא יאר ה' פניו אליהם ממקור הישועות כו' כאשר מברכין להדליק נר חנוכה וד"ל):

(מג) וזהו לשנה האחרת קבעום ועשאום יו"ט ח' ימים בהלל והודאה ויש להבין למה חלק לב' דברים הלל והודאה הלא הלל הוא הודאה בהודו לה' כו' אך הנה ידוע בפי' הלל ב' דברים א' הילול ושבח כפשוטו והב' לשון בהילו נרו יהל אור שזהו ענין הבהקת האור ביותר שהוא בחי' גילוי האור הנעלם שמבהיק בתוס' אור ובבהירות יותר לפי שכל דבר שיוצא מן העלמו לגילוי יבהיק אורו ביותר והנה באמת ב' הפי' דהלל הללו הכל א' וזה נמשך מזה משום דהא בהא תליא דהנה השבח שמשבחי' לאדם באיזה מעלה בחכמ' או מדה טובה שיש בנפשו אעפ"י שאין בו בגילוי כמו שמשבחי' אך מצד העלאת מ"ן דשבח והילול מעוררים כח הנעלם בהעלם גדול בנפשו שיצא לגילוי כמו מלך שהוא חסדן גדול בעצם רק שהוא בהעלם בנפשו אעפ"י שאין בלבו חסד גדול כזה שמבקשים מאתו אך ע"י השבח שמשבחי' אותו שהוא חסדן גדול יוצא העלם הטוב והחסד בעצם שבנפשו ובא ללבו בגילוי וכך למעלה בשבח שמשבחי' באמרו יהי חסדך עלינו כו' ובאמת חסדי ה' כי לא תמנו כמו שהוא א"ס וחסדו בבחי' א"ס ממש רק שבא מן ההעלם לגלוי להיות מהווה העולמות בחסדו הגדול כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וכן זן ומפרנס בחסד אל כל היום כו' וכך הוא בשאר המעלות ושבחי' כמו חכים ולא בחכמ' ידיעא שלתבונתו אין מספר בבחי' א"ס ממש וע"י הילול ושבח לחכמתו ית' יוצא מהעלמ' לגילוי אור דחכמ' למע"ב ולתורה וכה"ג שיתן חכמות לכל אדם וכו' ונמצא כל עיקר השבחי' הוא רק להוציא מעצם ההעלם לגילוי אור שזהו עצמו הגורם שיהי' גילוי אור זה בתוס' גדול ובהבהקה גדולה כי כל אור הנעלם שבא לגילוי יבהיק אורו כי פי' הבהקה הוא כאשר יאיר מתוך העלמו שהוא יותר מגילוי אורו כמו שהוא אחוז בעץ ופתילה וכמו