יח,ב

שלהב' הקשורה בגחלת בהעלם שיוצא' בלהב בהיר יותר מאור הגחלת הגלוי כו' וזהו פי' בהלו נרו עלי ראשי וכן כי אתה תאיר נרי שזהו להאיר מהעלם האור במקור הנשמה שעי"ז תבהק ותהיל אור הנשמה ביותר כו' ונר הוי"ה נשמת אדם נמשך מן ההעלם לגילוי בהבהקת אור בכל ד' אותיות דהוי"ה שבה כו' והיינו ע"י ההילול ושבח שהנשמה תהלל יה פי' תהלל בהילול זה הרי יוצא לאור מההעלם די"ה לגילוי בתוס' אור ובהבהקה גדולה וזהו פי' הללויה שעי"ז יומשך מבחי' העלם המקיף דחו"ב דאצילות שנק' י"ה ממקורם בעצמות א"ס ב"ה שנק' חכים ולא כו' כנ"ל שכלולים בהעלם גדול בעצמותו ומעוררים לבא לגילוי חו"ב באצילות ומאצילות לבי"ע להיות בחכמ' עושה כל מע"ב וכה"ג עד שיוכל כל אדם לבקש חננו מאתך חכמ' כו' וכידוע דמצד עצמותו לאו מכל אינון מדות כלל אפי' רצון שהרי אומרי' יהי רצון כו' רק שע"ס כח"ב וחו"ג כו' כלולים בו כשלהבת הקשורה בגחלת בהעלם כמא' ע"ס בלי מ"ה בלי מהו' כו' וכן א' כי לא אדם הוא דאדם הוא שם הוי"ה חו"ב ומדות ודבור שהן י"ה ו"ה כידוע והיינו שא' יהללו את שם הוי"ה שיצא מהעלמו לגילוי בתוס' אור כנ"ל וד"ל:

(מד) אך הנה באמת יש להבין מאחר שאמר כי לא אדם הוא כו' איך ידמה לאדם בענין השבח וההילול כנ"ל שהרי האדם הוא נברא יש מאין בבחי' גבול ואין לנפשו שלימות כלל רק ע"י הכוחות שלה כמו חכמה ומדות כמו כשמשבחי' אותו שהוא חכם או חסדן הרי מעלות אלו מוסיפים לו שלימות ובלעדם יחסר מבחי' אדם אבל למעלה בעצמות א"ס ב"ה שהוא נק' שלימותא דכולא ואין דבר משלים אותו כו' הרי אין המעלות אלו דחכמה ומדות כו' משלימים אותו אשר ע"כ אמר חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה ידיע כו' וכן א' והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה פי' החכמ' אינה מהות דבר מה שתקרא בשם חכמה להיות כמו דבר נוסף לשבח על עצם אור א"ס כי רק מאין תמצא שהוא ית' האציל החכמה מאין וכמאמר עביד מאנא וקרא בה גרמי' חכם כו' כי הוא ית' מובדל ומרומם ומושלל מכל ע"ס כו' וא"כ איך יתכן ענין השבח לשבחו בחכמה שהוא חכם או חסדן מאחר שהוא האציל ע"ס ע"י צמצום כי מצד עצמו לאו מכל אינון מדות כלל וכמ"ש כי לא אדם הוא כו' אך הענין הוא דההילול והשבח לעצמות א"ס ב"ה הוא להיפך משבח שמשבחים לאדם כמו שאו' חכים כו' היינו שנק' חכים ולא בחכמה ידיעא היינו שחכמה דאצילות נכללה ובטילה בעצמותו וכלא חשיבא עד שלא נק' חכמה ידיעא בשם כלל רק ע"י צמצום גדול וענוה יתירה הוא שצמצם א"ע להיות נק' חכים ומבין כו' כמא' במקום גדולתו כו' שמחמת גדולתו ענוה יתירה יש בו להוריד א"ע מגדולתו שאין חקר כמו שאא"ס למעלה עד כו' כך הוא מתפשט למטה כו' דהא בהא תליא וע"כ יוכל להשפיל א"ע מבחי' חכמה שבעצמותו שלתבונתו אין מספר להיות בבחי' אור חכמה דאצילות שנק' חכמה מוחא באו"כ וכן חסדו הגדול שבעצמותו להיות חסד אל כל היום באבי"ע כנ"ל ואמנם סיבת הצמצומים האלה מעצמותו הוא בא ע"י ההלל ושבח דווקא והוא במה שמשבחים אותו שהחו"ב ומדות חג"ת וכה"ג נכללים ובטלים לגמרי לגבי עצמותו ע"ד שאנו אומרים לך ה' הגדולה והגבורה כו' פי' לך הוי' שבאצילות ביח"ע במאצילן נכללים שם המדות גדולה וגבורה מפני שאין להם ערוך כלל לחו"ג שבעצמות ממש כנ"ל ועי"ז השבח דוקא בביטול והתכללות המדות כו' מעוררים המשכת אור עצמותו שיתצמצם בעצמו ויומשך להיות בקריאת שם חו"ג באצילות ונמצא השבח בזה הוא להיפך משבח האדם להוסיף לו מעלה כו' אלא אדרבה השבח הוא בביטולן והתכללותן כו' מפני שלא אדם הוא ואמנם שבח זה דומה לענין תוס' אור מן ההעלם כמו באדם שהרי בא ונמשך