יט,א

עכ"פ מן ההעלם דחכמה ומדות שבעצמותו לידי גילוי כו' ע"י השבח דוקא וד"ל (ובמ"א מבואר דגם בעצמותו לאו מכל אינון מדות כלל וגם הע"ס שבעצמות בטלים ונכללים לגמרי ובזה עיקר השבח באמרו לך ה' הגדולה כו' ועי"ז חוזר ומתצמצם להיות חכמה וחסד ורצון בעצמו' כו' והכל ענין א' דהעלם העצמות ממש הוא שבא לגלוי ע"י שבח והיינו ב' הפי' דהלל שהוא א' וזה נמשך מזה כנ"ל וד"ל):

(מה) וזהו הללו י"ה תחלה שהוא בחי' ההילול שהוא תוס' אור בהיר לי"ה שהן חו"ב דאצילות שיהי' נק' בשם חכים ומבין שהן שרשי כל האצילות כידוע בכונות דפ' ראשון הוי"ה אלקינו חו"ב שנק' תרין רעין דל"מ כחדא שריין כו' שהחכמה נמשך מאין ליש בהשגה דבינה אך א"א להיות יח"ע דחו"ב בק"ש כ"א ע"י הלל לי"ה תחלה בפסד"ז (וכמ"ש במ"א שמטעם זה יש מקום ושרש לפסד"ז למעלה מק"ש ותפל' ור"י שא' יהי' חלקי עם גומרי ההלל בכל יום כו' לפי שנשמתו הי' דבוק ביח"ע דחו"ב ע"י מצו' ת"ת כמו בתורתו אומנתו שפטו' מן התפל' וחייב בק"ש) ועתה בדורות האחרוני' שהנשמות נמוכות ביותר להיותם מבחי' עקביים צריכים למקור עליון ביותר שיאיר בכח נשמתם והיינו במה שמאריכים בפסד"ז בהללוי"ה שמעוררי' מבחי' העלם העצמות להאיר בשם הוי"ה דנשמות שלהם וד"ל (וזהו שא' יסדר אדם שבחו של מקום תחלה ואח"כ יתפלל משום דשבח זה הוא עיקר ומקור שיהא זה גורם תוס' אור בשם הוי' בח"י ברכות דש"ע וד"ל) והנה אחר שההילול הוא לי"ה שהן חו"ב צריך להלל ולהוציא לאור מן ההעלם לו"ה שהן המדות ודיבור והיינו שם הוי"ה כסדרו דוקא שהוא י"ה חו"ב שבא להשפיע בו"ה שהן מדות ודיבור להיות גם הן יוצאין מהעלם לגילוי כנ"ל (ולכאורה הרי יש בכלל מאתיים מנה ואם בחי' חו"ב האירו ממקורם הנעלם בעצמות למה צריך הילול ושבח למדות ודיבור שכלולים בחו"ב כו' אך ידוע דיח"ע דחו"ב הוא בפנימיותם לעצמם למעלה הוא הרבה מבחי' אור שפעם לזו"נ שהן מדות ודיבור שזהו שם הוי"ה כסדרו מוחין דחו"ב שבזו"נ כו' ע"כ הוצרך להיות תחלה ההלל במקור דחו"ב לעצמן ואח"כ הילול בפני עצמו לי"ה שבזו"נ שהוא שם הוי"ה כאשר מוחי' דאו"א נמשכים לזו"נ וזהו הללוי"ה ואח"כ יהללו לשם הוי"ה והא בהא תלי' וכמ"ש כי בי"ה כו' וכמאמר מה שמו אדם קדמאה שהוא אור אבא מה שם בנו חכמה שבז"א כו' (וזהו שבפסד"ז או' חמשה הללוי' שפותח וחותם בהללוי' לבד תהלה לדוד להיות כי הלל ליה בראש וסוף הוא המקור האמתי להמשכת אור חדש בשמות דהוי"ה שהוא חו"ב שבמדות ודיבור שנק' יחוד זו"נ בש"ע) ולכך קדם פסד"ז לשתים לפני' דק"ש מפני שפסד"ז שייך לתפל' וכאשר דקדק לומר לעולם יסדר שבחו כו' ואח"כ יתפלל ולא אמר ואח"כ יקרא ק"ש ויתפלל כו' כי ק"ש יכול לקרות בלא פסוד"ז לפי שיח"ע דחו"ב הוא בק"ש ויחוד זו"נ בש"ע וד"ל) והנה בקריאת ההלל אומר הללויה הללו עבדי הוי' הללו את שם הוי"ה יהי שם הוי"ה מבורך כו' ויש להבין למה הקדים הללו עבדי הוי"ה להלל לשם הוי"ה עצמו וכי יתכן להקדים הילול העבד להילול רבו כו' אך הנה ידוע שיש ב' מיני עבד א' עבד אלקי' והב' עבד הוי"ה כמו משה שנק' עבד הוי"ה ופי' עבד ה' הוא כמו ענין עובד אלקים שענינו לברר ולתקן לשם אלקים כידוע כך יתפרש עבד להוי"ה לתקן לשם הוי"ה כו':

(מו) ולהבין זה הנה ידוע בענין שם הוי"ה ואלקים כמו עד"מ שמש ומגן שהמגן נרתק להסתיר לאור השמש כך שם אלקים מסתיר לשם הוי"ה והוא צמצום אור האלקי להיות הבריאה מאין ליש עד שאת זלע"ז עשה האלקים כו' וכונת הצמצום הזה הוא שיבורר עה"ד טו"ר לאהפכא חשוכא לנהורא כו' בביטול היש לאין במלאכי' שאו' שירה בכל יום כו' וכמ"ש ברן יחד כו'