כ,ב

שנק' עולם הא"ס עולם הנצחי' שאין לו תכלה ונצחיות הזמן הוא בא מעצמות הא"ס ע"כ אין לזמן הפסק כמ"ש במ"א בפי' ימלוך לעולם ועד בנצחיות דזמן ששורה בו מן העצמות דליכא זקנה קמיה קוב"ה עצמו ומ"ש וע"י יתיב כו' היינו בהארתו בזמן דזו"נ כו' וז"ש בזהר וע"ד בחילופי אתוון דאחד כי ועד נצחיות הזמן מפני שמאיר מן העצמיות ממש שלמעלה מן הזמן לגמרי ע"כ גם הזמן לא יופסק כלל וכמ"ש מלכותיה מלכות עלם וכן אנו או' דוד מ"י חי וקים וכידוע וד"ל וכן מ"ש דכתר מל' איהו כתר עליון היינו כשעצמות המאציל יאיר במל' שאז יהיה גם הזמן נצחי וע"כ יהי' בהמ"ק דלע"ל נצחי וכמ"ש ואני אהיה לה כו' חומת אש כו' ולכבוד אהיה בתוכ' כמ"ש אהיה אשר אהיה אנא זמין לאתגלאה וכן עד יעבור עמך הוי"ה למעל' משם הוי"ה והוא בשם אהיה דכתר שיאיר במל' שתהי' עט"ב כידוע וד"ל. וזהו יהי שם הוי"ה דאצילות מבורך מעצמות המאציל שלמעלה מן הזמן לגמרי והיינו מעתה שהזמן בבחי' גבול ועד עולם הנצחי שהוא אור א"ס עצמו שיאיר במל' לע"ל ויקויים מאה ברכות בשם הוי"ה לע"ל מבחי' העצמות ממש כמו שעתה שם ה' מבורך בתוס' אור ע"י עבדי הוי"ה שמוסיפים אור כנ"ל וזהו פי' מעתה שבבחי' המל' ועד עולם הא"ס גם אז יבורך בק' ברכות הללו מבחי' העצמות ממש וד"ל:

(מט) אך הנה מדרגה הג' הוא בחי' ההודאה שלמעלה מהלל וברכה והענין הוא כי כל זה שנתבאר בבחי' ההלל וברכה אינו רק בחי' הגילוי מן ההעלם דע"ס הגנוזות בעצמות ממש כו' כנ"ל שזהו עכ"פ בכלל השפעה מהעלם לגילוי אבל בחי' ההודא' הוא בעצמו' אא"ס ב"ה ממש שלמעל' מבחי' העלם וגילוי מאחר שנק' סדכ"ס דלמת"ב כלל ואינו בא בבחי' גילוי ההעלם כלל והוא כמו שהי' המלך בלתי מושג ונודע כלל ולא יכול איש להשיגו כלל וכלל לא במדותיו ושכלו וכו' שבודאי א"א שישיגו אותו בהלל ושבח דחכמ' ומדות אפי' בבחי' הביטול והתכללו' שלהם כנ"ל מאחר שמושלל לגמרי ממדות וחכמה וכמ"ש לאו מכל כו' וכמ"כ א"א שישיגו בברכה והמשכה שיתברך מן ההעלם כו' אלא רק בהודאה מרחוק לבד שמודים בהודאה שלמעלה מן ההשגה שהוא ית' מובדל ומרומם לבדו כו' כאדם המודה לגדול ממנו הרבה שאין לו ערך עמו בחכמ' שהודאה זו למעלה מן ההשגה משא"כ הודאה שמצד השכל כמו תלמיד לרבו שיש בזה ערך ויוכל לשבחו ולהללו כפי ערכו כו' אבל לאדם גדול שמופלג מערכו אין בו השגה בהודאה רק הודאה שלמעלה מן השכל וזהו שא' ועתה אלקינו אנחנו מודים לך פי' ועתה שבחי' עצמות א"ס ממש לא בא למטה בגילוי כימי העוה"ב אין אנו משיגים בו בהלל וברכה רק אנחנו מודים בהודאה ולע"ל יתגלה כו' ונמצא שההודאה הוא במהו"ע א"ס שלפני הצמצום והברכה בהמשכת ההעלם לגילוי בע"ס דאצילות והוא ע"י ההלל שבתחלה כנ"ל והן ג' מדרגות דבריאה ויצי' שהוא ההעלם ישת חשך סתרו יבא לידי גילוי בבחי' יצי' היינו הלל וברכה דהלל בהילו נרו כו' גילוי האור הנעלם והברכה הוא בא ממקור הנעלם והיינו בקו"ח שאחר הצמצום שנק' אור דיצי' ובו נגלה מן ההעלם שלפני הצמצום כו' שהן ק' ברכות דע"ס כו' וההודאה בבחי' האצילות שזהו למעלה מהיות בחי' מקור נעלם לגילוי אור דקו"ח בכללו' כו' והיינו סדר התפלה דפסד"ז ביצי' להלל יה בגילוי אור כנ"ל ואח"כ בחי' הברכה מן ההעלם כו' בויברך דוד ושתי' לפני' עד ש"ע שהיא בבחי' האצילות כידוע והוא רק ע"י בחי' ההודאה מרחוק בלא השגה כלל כנ"ל וכמ"ש בלידת יהוד' הפעם אודה את ה' אודה בהודאה שבלא טעם והיינו יהוד' בחול"ם דכתי' בנחמי' שתמיד יודה וזהו ותעמוד מלדת אחרי יהודה שא"א שיבא לכלל גילוי אור המדות דאוי"ר מבינה כו' מפני שבש"ע