כא,א

הוא בחי' ביטול עצמי בהודאה והוא ח"י כריעות דברוך בח"י חוליות כו' וכידוע וד"ל וזהו ועתה אלהינו כו' עתה דוקא אין לנו רק הודאה במוה"ע מרחוק ולא בא לגילוי אבל לע"ל שיתגלה מוה"ע למטה יקרא בשם ברכה שיתברך גם עצמות א"ס ב"ה שלפני הקו"ח מהעלם עצמותו ממש לגילוי כמו שעתה נק' ברכה מה שנמשך מהעלם דקו"ח לגילוי וד"ל ואמנם הנה ע"י בחי' הכריעה בהודאה גשמי' מרחוק בכפיפה שבראש וח"י חוליות כאדם שמודה לחבירו שאתו האמת שמרכין ראשו או ככורע ומשתחווה לפני המלך כו' עי"ז יבא לכלל ראי' מקרוב בגילוי מוה"ע לע"ל כמו בזמן תחה"מ וזהו שאמרו מאן דלא כרע במודים לא יקום בתחה"מ ולכאורה מה שייכות יש לזה ע"ז אך הכריע' במודים בחיצוניות גופו דוקא בחי' הודאה זו היא למעלה מכלי המוח והלב והיינו בעצמות א"ס ב"ה שלמעלה מן הקו"ח שיתגלה לע"ל בתח"ה דוקא כידוע בענין טל אורות טליך שהוא טלא דנטיף כו' שישכון על העצם הקטן להחיותו בחיות האלקי ממש בחומר וצורה גוף ונשמה מעצמו' אור א"ס והיינו כאשר כרע גופו עכשיו במודי' עי"ז יהי' העצם הקטן שבשדרה כלי מוכן לקבל האור וחיות האלקי הזה אבל מאן דלא כרע במודים אין בו בחי' ההודאה בגשם גופו לא יוכל לקבל האור וחיות האלקי ולזה לא יקום בתח"ה כלל וד"ל:

(נ) ובזה יובן ג"כ בח"י ברכות דש"ע שיש בזה ב' מדרגות הא' הכוונה בברוך להמשיך מן ההעלם דע"ס לגילוי כנ"ל שזהו עכשיו שהברכה היא ההמשכה מע"ס הגנוזות שיבאו לגילוי בקו"ח עד אצי' ומאצילות לבי"ע כנ"ל וד"ל והב' הוא הכריעה בברוך בחיצוניות גופו בראשו וח"י חוליות השדרה שאעפ"י שזהו רק בחי' ביטול חיצוני לבד אבל שרשו יותר עליון מגופי הכונות בברכות דש"ע והוא מטעם בחי' ההודאה שבכריעות אלו שהיא במוה"ע ית' ממש שלא יכול לבא לידי בחי' ברכה מן ההעלם לגילוי רק לע"ל שגם הוא עצמו ית' יבא לכלל ברכה (וז"ש יהי שם הוי"ה מבורך מעתה מן ההעלם דקו"ח לבד ועד עולם הא"ס עצמו שגם אז יבורך וד"ל) וכן ברוך ה' כו' מן העולם ועד העולם וכה"ג יתפרש ברכו את ה' מן ההעלם דקו"ח המבורך בעצמו מהעלם עצמות ממש וד"ל וכנ"ל במאן דלא כרע במודים שאינו קם בתח"ה כו' כך הוא בענין הכריעות דש"ע ממש וזהו שא' בר"ע שהיו מניחו בזויות זו ומוצאים אותו בזויות וכו' בש"ע מפני הכריעו' שלו שהיו בבחי' הודאה שלמעלה מן הברכה כו' אבל לענין ביטול של הכוונה בברכות דשם הוי"ה צריך להיות בעמידה דוקא וכמו בעמדם תרפינה כנפיהם וכמו רחב"ד שהי' נחש כרוך על עקבו בתפלתו ולא הפסיק וגם לא זז רגלו כעומד בביטול גדול לפני המלך עד שלא ירגיש בנחש הכרוך על עקיבו כלל והענין הוא דנחש הקדמוני קיבל חיותו מרגלי הנוק' כמאמר דחויא קטיר לרגלוהי כו' ורחב"ד שהי' מעה"ח דחה והשפיל לנחש הקדמוני בעוצם הביטול בש"ע בעמידה ברגליו עד שלא הרגיש בנחש והמיתו כמ"ש בגמ' וד"ל (והיינו שרמזו שמי שאינו כורע במודים לאחר ז' שנים שדרתו נעשה נחש ז' שנים ז' מדות דקליפה שמפני שלא נעשה כלי בכריעת שדרתו בבחי' הודאה שלמעלה מעה"ד והוא עה"ח שאין שם אחיזה ושרש לחיצונים שזהו ענין תח"ה דכתיב ימותו ולא בחכמה דעה"ח כו' ע"כ שדרתו דוקא נעשה נחש דקליפה וד"ל) וזהו ועתה אנחנו מודים לך ומתחיל בברכה ויברך דוד לך ה' הגדולה כו' שזהו ביטול ז' מדות דאצילות שיעלו אל מקורם בעצמות המאציל והוא הקו"ח ועי"ז יומשך ברכה בתוס' התפשטות למטה אבל עתה בחי' ההודאה למעלה מהלל וברכה להיותה בעצמות ממש ולע"ל גם ההודאה זו יבא לכלל ברכה כנ"ל וד"ל (ומ"ש ר"ח מחזיקנא טיבותא לרישא דמנפשי' כרע להיותו מאותן נשמות שמעה"ח שלא היה בעה"ד כרחב"ד ע"כ