כא,ב

כרע במודי' מעצמו כי גופו נמשך ממילא בביטול עצמי כמו הנשמ' למעלה מן הבחירה כו' וכמ"ש ויתהלך חנוך כו' וכמשה שנאמר בו טוב בטי"ת רבתי כו':

(נא) ומעתה יש להבין מ"ש בימים דחנוכה לשנה האחרת קבעום ח' י"ט בהלל והודאה כו' והיינו ההלל שאומרי' כל ימי חנוכה ויש להבין אם העיקר הוא מצות הדלקת הנרות דחנוכה מה שייך לזה ההלל וגם למה כפל באמרו הלל והודאה הלא ההלל הוא ההודאה במ"ש הודו לה' כו' ועוד יש להבין למה לא הזכיר גם ברכה וגם בועל הניסים לא הזכיר רק להודות ולהלל כו' אך הנה יש להקדים בשרש ענין נר חנוכה שהדלקת נר זה הוא יותר עליון מגופו של אור המאיר שהוא אור דחכמה דתורה וראי' ממה שמצות נר חנוכה מדרבנן שרשו למעלה מתושב"כ כידוע בענין ז' מצות דרבנן שע"ז א' בינה יתירה ניתנה באשה כו' כמ"ש במ"א והענין הוא כי בחי' אור דחכמ' הוא אשר כבר בא מן העלם לגילוי אור וכמ"ש יהי אור ויהי אור וכענין הלל ושבח הנ"ל כמו בהלו נרו כו' שזהו בבחי' יצי' כו' כמו יוצר אור ובורא חושך כו' כידוע אבל הנה יש שרש ומקור להתהוות מציאות האור שמשם מקור חוצבו כמו אש היסודי שהוא נק' אויר דק כידוע זהו למעלה גם מבחי' הברכה הנ"ל דהגם שהברכה היא בחי' השפעה עצמית ומקורית מן ההעלם לגילוי כנ"ל אבל מקור התהוות האור גבוה הרבה ממנו ויובן זה באור הגשמי בצור החלמיש שמוציאין ממנו האש הרי הצור בעצמו אעפ"י שיש בו חמימות מיסוד האש אבל אינו רק בדקות והעלם גדול מאוד כי הצור אינו חם במורגש כלל רק כשמכין בברזל יוציא כח האש הרוחני שיש בהעלם גדול בו כו' משא"כ שלהבת הקשור' בגחלת שהשלהבת הבאה בגילוי ישנה כמו שהיא בתוך הגחלת רק שאינה נראית לעין וזהו הפרש בין העלם העצם וכח היולי להעל' שישנו במציאות כו' שההעלם היולי יש בו כח לאין שיעור ואינו נגלה כלל בעצם כמו שהוא ביסוד האש עצמו הרוחני שאינו בא בגדר חמימות כלל כו' וכמו בצור החלמיש משא"כ בגחלים לוחשות וכה"ג וד"ל והדמיון מזה יובן למעלה בענין ההפרש בין הללויה הנ"ל שהוא בחי' גילוי אור הנעלם להלל הגדול שאומרים בחנוכה דהלול זה שבחנוכה הוא מדבר במקור התהוות הגילוי אור שמשם נחצב שעדיין לא בא לכלל העלם וגילוי כלל כמשל הנ"ל בצור ואש היסודי שלמעלה גם מן הברכה שהיא מקור הגלוי אור ושפע ונק' חשך שהוא ההעלם בבחי' בריאה שקדם לאור וכמא' ברישא חשוכא והדר נהורא ועד"מ שפע שכל הבא בגילוי מהעלמו רק אפס קצהו אבל עכ"פ הרי בא הדבר לכלל השפעה והמשכה למטה רק שלא נגלה כולו כי העיקר נשאר למעל' הנק' חשך כו' אבל בחי' העלם העצמי והיולי הנ"ל כמו מקור העצמי להיות משם כל מציאות האור הנק' אויר שהוא בחי' העלם האור במקורו העצמי טרם שיבא לכלל השפעה בהעלם וגילוי כלל כמו בצור טרם שיכוהו בברזל שאינו מסוג חום אש כלל וכה"ג באש היסודי שנק' אויר וכמשל הידוע בשכל הנשפע טרם שישפיע שכלול בעצם כח המשכיל של המשפיע רק ע"י התעוררו' קושיות יביאוהו להיות מקור משפיע כו' וד"ל וזהו כמו הכאה בברזל על הצור שיוציאו ההעלם כו' ונמצא שבהעלם עצמי זה אין בו מקור שפע עדיין ולכך נק' בשם גבורות דהיינו הנק' בזוהר בשם בצד"ק והוא בחי' גבורות דע"י שמלובש בח"ס כו' שרק ע"י בחי' הכאה בצור זה שנק' בצ"ק יוציאו ניצוצות כו' וכמ"ש קול ה' חוצב להבות אש ונק' פטיש החזק כידוע וד"ל:

(נב) ועד"ז יובן ענין ההלל שהוא למעלה מן הברכה שהוא בחי' ההעלם העצמות ממש שנק' בצ"ק שממנו מקור להתהוות האור הוא גבוה הרבה מן המקור שמשם נמשך הברכה שנק' העלם לגילוי שהוא מבחי' החסדים