כג,ב

ואינו יורד עוד כו' כך חריף ומקשה אינו אלא שיכול להוציא מן הגילוי אל ההעלם ויביא כל גילוי אור לידי העלם כו' שאין זה מעלה כלל לגבי המקבלי' אבל מתון ומסיק שמביא ההעלם לידי גילוי עדיף לגבי המקבלים וד"ל ובאמת א"א לומר שחריף ומקשה אינו רק שמקשה קושיות בלתי יבוא לפסק הלכה כמו רבה חריף ומקשה כו' וכן א"א לומר במתון ומסיק שאינו חריף ומקשה כלל רק מתון לכווין לאמיתת הלכה שא"כ מה יש מעלה במה שמסיק ומוריד מן ההעלם מאחר שאינו עולה במעלות דהעלמות הקושיות שמזה יבא יתרון האור דוקא כנ"ל אלא הכוונה הוא דחריף ומקשה שמחמת רוב חריפותו בקושיות אע"פ שזהו עילוי גדול מ"מ לאחר ירידתו מתכלית ההעלם כזה לא יוכל לכווין אל אמיתת הדין וההלכה איך שהוא עפ"י אמיתת' של תורה כמו תלמיד א' מב"ש שהיה לו ג' מאות תשובות בצרת הבת כו' או כתלמיד ר"מ שהי' יודע לטהר את השרץ בק"נ טעמים שזה עפ"י הדין האמת של תורה כו' ואמנם מתון ומסיק הוא ג"כ חריף ומקשה אבל ירידתו מלמעלה למטה אחר הפלפול הוא לאסוקי שמעתת' אליבא דהילכתא דוקא וזהו שהוא מתון בעלותו בקושיות ומסיק בירידתו שיהיה יתרון האור הבא אחר החשך יכוין לאמתת' של תורה כו' ולכך מתון ומסיק עדיף וד"ל (ועכ"ז כאשר חריף ומקשה יכוין לאמתתו של תורה מעלתו יותר עליון הרבה ממתון ומסיק כו' לפי שאורו בא ממקום הנעלה ביותר וע"ז רמז בג' מעלות נ"י קו האמצעי שכלול מב' אלה דאו"י ואו"ח עמוד הימיני בקו הימין שיורד באו"י כמתון ומסיק פטיש החזק בבחי' או"ח דקו השמאל שהוא בחריף ומקשה וכמשל המכה בצור בפטיש החזק שמוציא נצוצות כו' וכמשי"ת):

(נז) והנה ידוע שיש מחלוקת אם החשך הוא רק העדר האור בלבד ואינו מהות בריאה בפ"ע כלל וא"כ צריך שיוקדם אור לחשך שאל"כ א"א למציאת חשך כלל או גם במקום שלא הגיע שם אור מעולם שזהו ג"כ נק' העדר האור אבל במקום אור אין מציאת לחשך כלל ולפ"ז האור גבוה מן החשך אחר שעיקר מציאותו בהעדר והסתלקות האור אבל הדיעה השנית והוא האמת דהחשך הוא בריא' בפ"ע וקדם מציאותו למציאת האור שהרי א' והארץ היתה כו' וחשך ע"פ תהום ואח"כ ויאמר יהי אור ויהי אור ואח"כ ויבדל בין האור כו' וכן מוכרח ממה שאו' יוצר אור ובורא חשך הרי האור בבחי' יצירה והחשך בבחי' בריא' וכיתרון מעלת הבריא' על היצירה כך יתרון מעלת החשך על האור כו' וכן מארז"ל כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא כמ"ש ויהי ערב כו' והענין של ערב ובקר הרי ערב קודם לבקר ואם אין ערב אין בקר הרי החשך הוא הגורם האור ובמ"ש ויבדל כו' הרי קרא לאור יום ולחשך לילה מדת יום באור יותר טוב מן מדת לילה בחשך שהרי א' חסד אל כל היום כו' ואמנם הענין הוא דשני הדיעות אמת דהעדר האור הוא החשך מלמטה למעלה שהאור קודם ונסתלק כנ"ל בענין הפלפול שהשקפה ראשונה שנק' אור מתבטל ע"י הקושיא שזהו ההעלם שנק' העדר האור וכן בהעדר גילוי אור בתחלה נק' חשך אבל מלמעלה למטה החשך קודם לאור והוא ההעלם שקודם לגילוי כיתרון מעלת הבריאה על היצירה שההעלם הוא בבריאה והגילוי אור הוא ביצירה כמ"ש יוצר אור כו' והוא כאשר בא הגילוי מן ההעלם בתחלה שזהו ירידת האור אחר שקדם לו החשך כמו בקושיות כו' וד"ל (וזהו שאו' גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור שיש כאן ב' מיני אור וב' מיני חשך אור שקודם לחשך והעלם כנ"ל ואור שאחר החשך וההעלם וזהו גולל אור מפני חשך וחשך כו' וב' מיני חשך א' חשך שקדם לאור כמו ויהי ערב כו' וכמ"ש ולחשך קרא לילה והב' חושך שאחר האור שהוא הנק' העלם ומן ההעלם שבא לגילוי אור הוא אור הב' שבא אחר ההעלם כנ"ל וד"ל):