כז,ב

אה"ר לעלות ולקבל אור ושפע אלקות בתוך תוכם כמו ואל אישך כו' כמו אשה שאינה כורתת ברית רק לבעלה (והוא בחי' רוחא דשביק בגווה כו' כמ"ש במ"א) (והוא בחי' בנימין דכתיב ביה ונפשו קשורה בנפשו) וזהו בחי' צ"ת התקשרות שמן המקבל אל המשפיע שתמיד נגלה ונקשר בו תשוקה לעלות לקבל (ונקרא העלאת מ"ן וכמ"ש במ"א ע"פ עלי באר כו' בחי' בארה של מרים) והיינו בחי' כח ההתקשרות החזקה מאד שמושרש בכאו"א מישראל למס"נ על קדוש השם או שישוב בתשובה שלימה במס"נ כו' וזהו ועמך כולם צדיקים ב' צדיקים צדיק עליון וצדיק תחתון לפי שבחינת צדיק עליון דמשפיע מאיר בכל א' מישראל בהתקשרות שלו שנק' צ"ת והיינו ב' נהורי' דנר ה' נשמת אדם נה"ת ונה"ע כו' וד"ל והנה ע"ד הנ"ל בפרטות ההשתלשלות בכל עו"ע שנקרא משפיע ומקבל שנק' צ"ע וצ"ת כך יובן בכללות כל ההשתלשלות עו"ע דבחי' מל' דאצי' נקרא צ"ת בהיות שהוא בחי' מקבל הכללי שכולל כל המקבלים הפרטיי' שהן כל עולמות דבי"ע ונק' עלמא דנוקבא שתשוקתה לקבל שפע עליונה דע"ס דאצי' שבז"א ואו"א כו' שנק' משפיע בחי' עלמא דדכורא בכלל ויש בה בחי' התקשרות אה"ר ותשוקה גדולה לעלות בתמידות כנ"ל ונק' עולת תמיד וכתיב אש תמיד תוקד כו' לא תכבה מפני שעולה תמיד באש התשוקה וכן מ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום וא' בזהר דנה"ת קארי תדיר לנה"ע ולא שכיך לעלמין ובנר ה' נשמת אדם למטה שיש בה התקשרות תמידית לעלות ולידבק ביוצרה כנ"ל ובחי' צ"ע הוא בחי' התקשרות המשפיע שהוא בחי' יסוד ז"א שתשוקתו לירד ולהשפיע למקבל שהוא המל' כמ"ש אמרו צדיק כי טוב כו' וכתיב אור זרוע לצ"ע כו' כנ"ל לפי שבחי' ז"א ונוק' כו' נק' עילה ועלול בכלל כמו כל עילה ועלול בפרטות וז"ש לך ה' הגדולה כו' שהן מדות דז"א ואח"כ א' כי כל בשמים ובארץ כו' דאחיד בשמיא וארעא דהיינו בחי' התקשרות דמשפיע שהוא בחי' יסוד ז"א צ"ע הנ"ל דאחיד כו' שמתקשר במל' שנק' ארץ ומחבר מעלה ומטה דהיינו שמחבר ומקשר אור השפע דמשפיע במקבל כנ"ל וזהו המגביהי לשבת יו"ד דמגביהי בחכמה בראש שלמעלה מהיות מקור משפיע למל' ומשפילי לראות בשמים ובארץ יו"ד זעירא דח"ת בסוף בבחי' יסוד שהוא התקשרות השפע למקבל וז"ש בשמים ובארץ יחד כנ"ל וד"ל:

(ז) וזהו זכר רב טובך יביעו פי' רב טובך העצמי שהוא בחי' יסוד דא"א וע"י שבו מאיר מעצמות הטוב שבעצמות א"ס ב"ה ונק' טובך הגדול שבבחי' א"ס ממש כמו ובטובך הגדול ישוב חרון אפך כו' והענין הוא כידוע דאע"פ שבחי' ז"א דאצי' נק' סוף עולם הא"ס להיותו בחי' מדות דאציל' שנאצלו אחר צמצום הראשון שנק' מקום פנוי כו' וגם אחר צמצום אור הכתר שנק' א"א וע"י שהוא בחי' הרצון והתענוג שלמעלה מחו"ב דאצי' כו' עכ"ז הרי מאיר שם מעצמות אא"ס שבפנימית ע"י וא"א ע"י בחי' הקו"ח שעובר בכל עולם האצי' ששרשו בעצמות אא"ס ממש ולזה א' בזהר דאיהו וחיוהי חד ממש שהן ע"ס דז"א שמיוחדים בעצמות המאציל כשלהבת הקשורה בגחלת כמ"ש בס"י ומבואר במ"א וע"כ גם בחי' רב טובך שבעצמות מאיר באצי' בבחי' טוב דצ"ע שהוא בחי' יסוד ז"א וכמ"ש צדיק כתמר יפרח כארז כו' כמ"ש במ"א וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שהן נש"י ע"י קיום תו"מ דוקא לחיי העוה"ב והוא אור הגנוז לצדיקים לע"ל מוי"ב שנק' אור ז' הימים כו' וכמ"ש והיה לך ה' לאור עולם ואע"פ שצפנת ליראיך לע"ל מ"מ אפס קצהו מאיר גם עכשיו שהוא גלוי רב טוב העצמות באצי' משום דאיהו וחיוהי חד כנ"ל אך שנק' זכר רב טובך פי' זכר זכרון שם בעלמא כמו עד"מ זכרון שם המלך שכל אדם יוכל להזכיר שמו אע"פ שאינו מכירו כלל רק ע"פ קריאת שמו יוכל להכיר אפס קצהו כך רק זכר של רב טובך העצמי הוא