כח,א

שמאיר מעולם הא"ס בעולם האצי' ונמשך ויורד בהשתלשלות גם מאצי' לבי"ע לנשמות ומלאכים שיוכלו ג"כ להזכיר זכר רב טובך כו' אבל א"א שישיגו במהו"ע דרב טובך זה רק לחיי העוה"ב שצפון וגנוז לצדיקים יראו וישיגו והיינו עדן שנאמר בו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו רק גם עתה מאיר קצת אור מאור הזרוע לצ"ע גם מרב טוב זה בג"ע לנשמות להיות שרשם בעצם מאור זרוע לצ"ע כי נר הויה ממש נשמת אדם כו' ע"כ יוכלו הנשמות להתענג על ה' בגלוי אור קצת מבחי' רב טוב זה דבחי' עדן העליון בג"ע העליון והתחתון מדי שבת וחדש שעולין בעליות העולמות כידוע אבל המלאכים אין שרשם רק מבחי' המל' שהוא בחי' דבור העליון כמ"ש וברוח פיו כל צבאם כידוע איך יוכלו להכיר ולהשיג גם במקצת בבחי' רב טובך הצפון וגנוז בהעלם דגם באור טוב העליון דיסוד ז"א שנק' צ"ע א"א שיעלו ויגיעו לשם גם בעלי' וביטול במציאות מאחר שהוא למעלה מעלה ממקור חוצבם מפני שהוא למעלה מבחי' המל' מקור חוצב כל הנבראים כמ"ש כי עמך מקור חיים כו' כנ"ל ע"כ הוא רם ונבדל מהם לגמרי כי אין למלאכים ועולמות שרש רק בבחי' מל' שנק' צדקתך שלזה א' וצדקתך ירננו שיגיעו לשם ברנה ושיר בעלי' והתכללות והוא רק בחי' צ"ת הנ"ל שמשם נמשך להם השפע מחדש בחדוש אור גלוי להיותו מקור העליון שלהם כנ"ל עד שיתפעלו מאד להתכלל ממש ע"י שיר וזהו ירננו אבל ברב טובך שבצ"ע שנק' טוב איך יוכלו גם לרנן בעלי' והתכללות לשם אחר שאין להם שרש שם והוא נבדל לגמרי מהם רק עכ"ז זכר רב טובך זה יביעו דהיינו בבחי' זכרון דבר מה בעלמא יוכלו להזכיר שם רב טובך והוא מרחוק ובהעלם גדול מאד כנ"ל במשל הזוכר שם המלך כו' וזהו פי' יביעו בלחש ובהעלם גדול ולא ברנה ושיר כלל וד"ל אבל צדקתך שהוא בחי' המל' שהוא מקור חוצבם ירננו ליכלל ולעלות ולהדבק שם כי משם שרש מקור חוצבם אמנם מה שזכר רב טובך יביעו הוא דוקא הנותן כח ועוז להיות ירננו לצדקתך כי כח המעלה מ"ן דמלאכי' במל' גם זה נמשך מכח העליון יותר והוא מבחי' יסוד ז"א שנק' צ"ע וראיה לזה ממה שגם בעליות העולמות ומלאכים דבי"ע בקבלת שבת נאמר יבא כל בשר להשתחוות לפני ה' ממש שהוא בחי' הויה דאצי' מפני שמשם נמשך הכח ועוז שיעלו ברנה ושירה למקור חוצבם כו' וד"ל וזהו מ"ש הריעו לה' כל הארץ והן כל העולמות ומלאכים שעולים ונכללים ביסוד דנוק' שנק' באר מ"ח כו' ונק' כל הארץ עבדו ה' בשמחה ואז באו לפניו ברננה פי' באו לפניו ממש ע"י רננה שירננו לצדקתך שהוא המל' כשעולין שם ברצוא ותשוקה נפלאה לצאת מכלי נרתק חומרם לגמרי וכאשר יוצאים מכלי גופם ע"י הרנה ונכללים במקורם שנק' צדקתך כנ"ל אזי בוא יבואו לפני הוי' ממש ע"י רננה זאת דוקא משום דגם זה הכח שיכלו לעלות ברננה נמשך משם הוי"ה דז"א וכמ"ש תנו עוז לאלקים וכמ"ש במ"א וד"ל:

(ח) ומעתה יש להבין מ"ש עבדו את ה' בשמחה תחלה ואח"כ באו לפניו ברננה ומ"ש בזהר דשמחה בצפרא ורננא ברמשא דוקא כו' דהנה ידוע בדברי רז"ל שיש מדת יום ומדת לילה כו' והלילה קודם ליום בסדר הבריאה כמ"ש ויהי ערב ואח"כ ויהי בקר ואמרז"ל דכברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא שהרי הערב היה תחלה ואח"כ בקר ומאחר שנאמר ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה הרי ודאי קדם חשך לאור בסדר הבריאה וכמ"ש והארץ הית' כו' וחשך על פני תהום ואח"כ א' יהי אור כו' ואע"פ שביום ד' במא' יהי מארת ברקיע כו' להבדיל בין היום ובין הלילה כו' עד ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלקים כי טוב מזה מובן דחשך דלילה אחר אור דיום וכמ"כ