כח,ב

במא' דיהי אור א' וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור והחשך ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה כו' עכ"ז הרי א' ביום הא' גם לאחר שהבדיל בין האור והחשך ויהי ערב ויהי בקר יום אחד קדם ערב לבקר וכן ביום ד' א' ויהי ערב כו' (והבדלה ראשונה היה לאור הטוב שנגנז לע"ל שלא ישתמשו אור וחשך בערבוביא והבדלה הב' ביום ד' ע"י המארות היה להיות יום ולילה ממש ע"י המארות אע"פ שכבר הבדיל בין האור וחשך וקרא לאור יום כו' לא היה הבדלה גמורה כ"כ ועי' פרש"י עמ"ש יהי מארת להבדיל משנגנז האור הראשון אבל בזי"ב שמשו אור וחשך הראשונים בערבוביא בין ביום בין בלילה ועמ"ש יהי אור ויבדל אלקים וכו' ראה שאינו כדאי שישתמשו כו' ופשוטו ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך להשתמש יחד וקבע לזה תחומו ביום כו' ומובן מזה דמדת יום ומדת לילה ממש זה נעשה ע"י המארות דוקא אע"פ שכבר הבדיל בין אור וחשך וקרא לאור יום כו' ולפ"ז חשך הלילה אחר אור היום בא דא"א לומר שקרא לחשך לילה ללילה שקדם ליום א' קודם שראה האור כי טוב אלא ללילה שאחריו קרא לילה וכן ביום ד' הרי האור השמש ביום וירח בליל' שאחריו ולפ"ז סותר למ"ש ברישא חשוכא והדר נהורא ולמ"ש ויהי ערב תחלה דמדת לילה קדמה למדת יום וכמו בכל המצות שהלילה הולך אחר יום שלאחריו וצ"ל דמ"ש ולחשך קרא לילה קאי על לילה שלפניו קודם שאמר יהי אור שע"ז אמר ויהי ערב כו' דזהו כסדר ברייתו ש"ע ברישא חשוכא וכן ביום ד' וד"ל) (ואין הפשט מורה כן אלא לחשך קרא לילה ללילה הבאה אחר היום וכמשי"ת):

(ט) והנה ביאור הדברים ידוע דבחי' צמצום הראשון שצמצם אא"ס עצמו שזהו בחי' העלם אור העצמות הוא נק' חשך העליון כמ"ש ישת חשך סתרו כו' ואינו חשך ממש אלא לשון העלם שאור עצמותו נכלל ונתעלם בעצמו והוא רק ענין מניעת האור וגלוי השפע כמו לא חשכת את בנך כו' כידוע אמנם בחי' העלם והסתר זה היה רק כדי שיוכל להיות גלוי אור השפע מאתו ית' שאל"כ לא היה מציאות ההשתלשלות כלל וכמ"ש בע"ח שזהו ענין הקו"ח שאחר צמצום הראשון וז"ש מגלה עמוקות מני חשך דהיינו גלוי האור דקו"ח מבחי' חשך סתרו כו' וז"ש באורך נראה אור כידוע לפי שאין ערוך כלל בין האצי' למאציל כו' וכך הוא ממש מאצי' לבי"ע שאין ערך בין בריאה לאצי' ע"כ הוצרך להיות צמצום והעלם אור האצי' בתחלה ואח"כ יצא אור השפע ממל' דאצי' בבי"ע כידוע והוא ענין הפרסא המפסיק בין אצי' לבריאה שזהו עיקר ענין באורך נראה אור בחי' הארה דהארה שבוקע דרך המסך ופרסא כידוע והיינו שאמר ברישא חשוכא שהוא בחי' הצמצום כנ"ל והדר נהורא אור גלוי השפע לעולמות להחיות רוח שפלים מאין ליש ממש כידוע וד"ל אך הנה לאחר שיצא גלוי אור אחר הצמצום וידוע שמחמת זה בא האור ושפע האלקי במדה ושיעור בצמצומים רבים בכל עולם מעילה לעלול שנק' השתלשלות של האור והשפע במיעוט אחר מיעוט עד שנעשה בחי' צמצום גמור והוא הסתר והעלם אור האלקי בבחי' הסתר וצמצום היותר אחרון והיינו בחי' נוגה דבי"ע ששם אור האלקי מוסתר לגמרי ונק' חשך גמור כו' וע"ז א' ויבדל אלקים כו' ולחשך קרא לילה כמו חשך שבלילה שהוא חשך גמור כמו חסד אל כל היום ובלילה חשך האור הזה כו' ולכך זמן שליטת החיצונים בלילה יותר (והוא לילה הבאה אחר אור היום שזהו פשט הכתובים הנ"ל ועכ"ז אינו סותר למ"ש ברישא חשוכא כמ"ש ויהי ערב תחלה כו' שזהו ענין הצמצום דחשך שקדם לאור) ונמצא דאע"פ שחשך קדם לאור בסדר ברייתו ש"ע כנ"ל מ"מ לאחר שכבר נתצמצם האור ע"י החשך שקדם לו הרי יצא מזה סיבת ההשתלשלות של האור להיות בבחי' גבול וצמצום