כט,א

אמתי שנק' חשך גמור שהוא מדת לילה שלמטה ממדת יום רק ששרש חשך דלילה זה הוא בחשך וצמצום העליון שקדם לאור דמדת יום כו' וד"ל:

(י) והנה כמו שהענין דמדת יום ומדת לילה הנ"ל כמא' הנ"ל דברישא חשוכא כו' בכללות ההשתלשלות כך הוא בפרטות בכל נברא ונברא מאחר שנברא יש מאין האלקי הרי יש בנפעל מעין מה שבכח הפועל האלקי כו' והיינו מה שאנו רואים שיש בכל נברא חומר וצורה או"כ והצורה היא בבחי' ביטול והתכללות לעלות ולידבק ביוצרו תמיד להיותו מבחי' גלוי אור האלקי שאחר הצמצום והחשך כו' ובחי' החומר שבו הוא כח המסתיר על אור האלקי שבו ומחשיך עליו ביותר עד שהוא בבחי' פירוד ליש גמור בלתי יהי' בו ביטול כלל לאלקות כו' בכל עולם לפי ערכו דהיינו לפ"ע צמצום חשך האחרון שאחר גלוי אור האלקי שנק' חשך גמור הנ"ל שזהו הנק' מדת לילה שא' ולחשך קרא לילה כנ"ל לפי שהתהוות החומר שרשו מבחי' הצמצום דמדת לילה שנקרא חשך שמהוה לבחי' יש ממש אך ששרש זה הצמצום הוא בצמצום הראשון דחשך שקדם לאור דמדת יום כנ"ל וד"ל וע"כ אנו רואי' במלאכים עליונים ועד צבא השמים התחתונים שכלי חומרם מעכב ומונע בחי' הביטול רק לפרקים כשאומרים שירה כו' וכך הוא בנפש האדם בגופו שמצד כלי הגוף שנלקח מחשך גמור דק"נ דעשיה מעכב ומונע בחי' הביטול והתפעלות אוי"ר ותשובה רק לפרקים כו' וזהו מבחי' מדת לילה שנקרא חשך גמו' שמסתיר על אור האלקי שבנשמתו לגמרי ע"כ כל התו"מ ותפלה היא ביום דוקא (רק הקטר חלבים ואימורין בלילה ותפלת ערבית רשות כו'):

(יא) אך לפ"ז יש להבין מ"ש בזהר דשמחה בצפרא ורננה ברמשא דוקא הרי לפי הנ"ל בלילה הוא בחי' החשך המסתיר גם בכל נברא ומלאך שמונע ומעכב בחי' הביטול והעלי' ואיך א' שהמלאכים ירננו בשיר ברמשא דוקא וגם בכללות בחי' המל' מקור כל העולמות א' נפשי אויתיך בלילה דוקא בלילה אויתיך שזהו היפך ענין הנ"ל (וגם בענין עסק התורה א' ובלילה שירה עמי בלילה דוקא וכמ"ש במ"א ע"פ השמיעני את קולך קלא דאורייתא שהוא בחצות לילה דוקא דקוב"ה אתא לג"ע לאשתעשע כו' ומשמעות כמה מאמרים בזהר ובדברי רז"ל שעיקר שירות המלאכים בלילה דוקא ומ"ש ברן יחד כוכבי בקר הן המלאכים הנק' בני אלקים שירונו בבקר ונק' כוכבי אור כמשי"ת) אך הענין הוא דאדרבה היא הנותנת משום דמדת לילה הוא בחי' הצמצום וחשך להסתיר האור דמדת יום דשם הויה דאצי' ע"כ אז דוקא מתגברת התשוק' ביותר לעלות למעלה ולקבל האור כי טוב כי מפני עוצם הריחוק בצמצומים רבים דחשך דמדת לילה אז תגבר התשוקה הנפלאה ביותר לעלות ולבא אל האור עד"מ אדם שעומד תמיד בהיכל מלך פנימה ומקורב אליו לקבל ראות פניו תמיד ורואה תמיד כל מחמדי אוצרות וכל כלי יקר ועוצם תפארת גדולתו אין התשוקה כ"כ בלבו לראות יקר תפארת גדולתו אך לאחר שנתרחק מאד מהיכל המלך במקום חשך ואפילה בארץ ציה וכו' בשפלות ודלות ריקן מכל כו' אז בזכרו על יקר תפארת גדולת המלך תכלה נפשו בהשתוקקות נפלאה ביותר לבא ולראות פני המלך ואת יקר תפארת גדולתו כו' כי כל תשוקה והשתוקקות לא תהיה רק מרחוק דוקא וכמ"ש דוד בהיותו במדבר יהודה בארץ ציה ועיף כו' צמאה לך נפשי כו' מתי אבא ואראה פני אלקים כו' כן בקדש חזיתיך כו' וכה"ג א' נפשי אויתיך בלילה דוקא כידוע דנפשי הוא בחי' מל' דאצי' כשהיא מוסתרת בבי"ע ונק' נפש כ"ח ורוח כ"ב כו' אויתיך לעלות בתשוקה נפלאה ביותר בלילה דוקא שהוא בחי' מדת הלילה הנ"ל כשיורדת המל' בסתר המדרגה בבחי' צמצום והסתר גמור להוו' בריאה ליש גמור בחומר וצורה כו' שע"ז א' ולחשך קרא