כט,ב

לילה כו' מפני שאז התשוקה מתגברת יותר וכמ"ש אלקים אל דמי לך נה"ת קארי תדיר לנה"ע כו' וכך א' בכנ"י בגלותא דוקא שנקרא לילה נפשי אויתיך יותר מזמן בהמ"ק וכן א' רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה בשלהובי דרחימותא בגלותא דוקא כמו צמאה לך נפשי כו' הלואי כן בקדש בהיכל המלך פנימית חזיתיך בעוז אהבה ותשוקה כזאת ומטעם משל הנ"ל וד"ל וכך יובן גם במלאכי' שבלילה עיקר התגברות תשוקתם לצאת מבחי' החשך המחשיך ומסתיר על אור האלקי שהוא נרתק חומר גופם לפי שהן בבחי' הצמצום והריחוק ביותר אז דוקא תגבר התשוק' של המלאכים לצאת מנרתק חומר גופם לגמרי כנ"ל ע"י שיר וזמרה וזהו הטעם שא' דרננה ברמשא דוקא שהיא מדת לילה שאז התשוקה מתגברת ביותר (ולפי ששרש זה החשך בחשך שקדם לאור כנ"ל וד"ל):

(יב) וזהו עבדו את ה' בשמחה באו לפניו פי' באו בעלי' והתכללות מלמטה למעלה לבא לפניו ממש לידבק במקורא דכולא ולצאת לגמרי מנרתק חומר הגוף שלהם הוא ע"י רננה שברמשא דוקא מטעם הנ"ל וד"ל וזהו מדת לילה דכתיב נפשי אויתיך בלילה כנ"ל בכללות שהוא בחי' עליות המל' למעלה באצי' שזהו בחי' צ"ת דבחי' צדקתך הנ"ל והוא ג"כ ענין בשכמל"ו שזהו בחי' גלוי אור המשכת אור המל' בעולמות דבי"ע והיינו שם כבוד מלכותו שיתברך לעולם ועד בנצחיות דעולם הא"ס להיות גלוי אור א"ס למטה מטה עד אין תכלית כמו שאא"ס למעלה עד אין שיעור כו' וזהו ואהבת ב"פ אור או"ח ואו"י בכל לבבך לצאת מנרתק הגוף לגמרי כנ"ל במלאכים שעיקר תשוקת' לעלות ולצאת מגופם בעליה והתכללות ממש והיינו בכל לבבך ובכל נפשך כו' שזהו ענין באו לפניו ברננה באו לפניו ממש לאשתאבא בגופא דמלכא ממש במס"נ אמתית כו' וד"ל אך הנה כ"ז הוא בבחי' ההעלאה מלמטה למעלה בבחי' מדת לילה דבחי' המל' שנק' צדק דנפשי אויתיך כו' והוא ברננה דרמשא כמ"ש באו לפניו מלמטה למעלה ברננה כנ"ל אבל בחי' מדת יום הוא ענין ובחי' ההמשכה והירידה וגלוי אור הבא מלמעלה למטה דוקא וע"ז אמר עבדו את הויה בשמחה דשמחה בצפרא דוקא כי מדת יום הוא האור כי טוב כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום וזה האור כי טוב בא ונמשך מאליו וממילא מצד עצמו דוקא כי הוא מתגל' מן ההעלם מצד עצם הטוב כמ"ש באור כי טוב הוא בעצם ולא ע"י סיבת ההעלאה מלמטה ע"י הרנה כמו במדת לילה דצדק הנ"ל לפי שאין העלאה דרנה ושיר מגיע לשם כלל להיותו למעלה מעלה ממקור העולמות כנ"ל בענין צדיק עליון שהוא בבחי' שם הויה דאצי' שלמעלה מבחי' המל' (ומ"ש עבדו את הויה בשמחה הויה דאצי' לא קאי על המלאכי' בשיר אלא על נשמות הצדיקי' בעבודתם בשמחה ש"מ דוקא כמשי"ת):

(יג) וזהו מ"ש בזהר דשמחה בצפרא דוקא שהוא כאור הבקר שמאיר אור היום שהוא בחי' חסד דאו"י שהולך ואור מן ההעלם לגלוי מעצמו כנ"ל ולכך אז דוקא שעת הכושר לבחי' העבודה בשמחה דוקא כמו שישמח אדם בנפשו בהאיר אור הבקר כן יעבוד ה' בשמחה בצפרא כידוע דשמחה טבעה להביא אור הנעלם לגלוי וכמו המלך בשמחת לבו יבא לידי גלוי כל מצפוניו כך יתעורר למעלה שמחה בהויה ע"י העבודה בשמחה דוקא להאיר אור החסד יותר מן ההעלם לגלוי כמו שע"י הרנה בא סיבת העלי' והתכללות מלמטה למעלה בבחי' או"ח למעלה כנ"ל כך ע"י השמחה יהיה בהיפך שהוא בחי' הירידה והמשכה מלמעלה למטה מן ההעלם לגלוי שנקרא או"י כי השמחה והרנה הן ב' הפכים או"ח ואו"י ע"כ הן בב' עתים הפכיים צפרא ורמשא לפי שמדת יום ומדת לילה הן ב' הפכים ממש וד"ל (וכמ"ש ויבדל אלקים כו' וזהו ענין שמע ובשכמל"ו