ל,א

דשמע ישראל הוא בשם הויה דז"א הוא בשמחה ובשכמל"ו הוא במל' הוא ברנה וביו"כ או' בקול רם דלע"ל א"ח עט"ב) והנה מעתה יש להבין עדיין מה ששינה בסדר הפ' בעבדו ה' בשמחה תחלה ואח"כ באו לפניו ברננה היפך הסדר דברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' כמ"ש ויהי ערב כו' והל"ל תחלה הרנה ואח"כ השמחה וכן מ"ש בזהר דשמחה בצפרא תחלה כו' (ולפי הנ"ל דמ"ש לחשך קרא לילה שאחר היום לק"מ רק מצד שרש החשך דלילה שהוא בחשך שקדם לאור הל"ל תחלה הרנה כו') אמנם הנה מ"ש עבדו את ה' בשמחה הכוונה הוא בעצמות אא"ס ב"ה ממש שלמעלה מן ההשתלשלות דמדת יום ומדת לילה כו' כי הנה יש עוד מדריגה שלישית שלמעלה מבחי' חשך ואור הנ"ל דהנה בחי' חשך ואור הנ"ל אינו שייך רק במה שבא בבחי' המשכה והשפעה מאא"ס ב"ה לעולמות דאבי"ע שאז א"א לבא גלוי האור למקבלים כ"א בדרך זה שיהי' צמצום והעלם האור בתחלה שנקרא חשך שקדם לאור כנ"ל שהוא עיקר סיבת תועלת ההשפעה וזהו כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר גלוי האור א"כ גם בחי' ההעלם והצמצום שייך לענין ההשפעה לבדה אבל בחי' עצמות אא"ס ממש כמו שהוא בעצם הרי הוא למעלה מבחי' המשכה והשפעה לגמרי וכמ"ש כי עמך מקור חיים אפילו מקור הראשון הוא טפל ובטל ונכלל בעצמותו ממש ומה שנקרא עילת כל העילת או סדכ"ס הוא מה שבא לכלל השפע' להיות בבחי' מקור לחיי העולמו' דאבי"ע כידוע ע"כ ודאי שהוא ית' עצמו למעלה מבחי' העלם וגלוי שנקרא חשך ואור כמ"ש גם חשך לא יחשיך ממך וקאי על בחי' חשך העליון דישת חשך סתרו דלפניו ממש כחשכה כאורה שניהן שוין ממש וכמו לע"ל דכתיב ולילה כיום יאיר מטעם זה כמ"ש במ"א וע"כ גם לאחר הצמצום הראשון הגם שהאיר כבר מן ההעלם לגלוי מ"מ שוין לפניו כל בחי' משפיע ומקבל בכללות ההשתלשלות כמו אצי' ועשי' ובפרט כמו שמים וארץ ורוחניות וגשמיות שיש בכל פרט שנק' חומר וצורה שוין לפניו ממש בהשוואה א' מטעם זה וכן אמר קטן וגדול שם הוא ששוה ומשוה קטן וגדול כו' וזהו טעם מ"ד דשמים וארץ כא' נבראו לפי שאין קדימה לזה על זה כלל מאחר שהוא למעלה מעלה מבחי' השפעה דמשפיע ומקבל כנ"ל וד"ל:

(יד) ולפ"ז הרי יובן עכ"פ שיש ב' מדריגות בבחי' גלוי אא"ס ב"ה למעלה הא' גלוי האור שבא אחר הצמצום וההעלם שנקרא חשך סתרו כנ"ל ששייך לענין ההשפעה לעולמות עכ"פ וכברייתו ש"ע כו' ומתחלה היה חפץ חסד זה מעצמו לצמצם א"ע להיות גלוי אור זה בקו"ח כו' ואח"כ תלוי גלוי אור זה שע"י צמצום בתחלה ע"י העלא' מ"ן דוקא שלפ"ע זה ממש יומשך המשכת מ"ד שהוא גלוי ההעלם כו' והוא ענין הרננה שברמשא בשיר המלאכים ובנשמות ברננה דאורייתא כמ"ש ובלילה שירה עמי שאז נמשך עי"ז חוט של חסד ביום שזהו אור גלוי העצמות שנקרא קו"ח כו' שגם שנשמות ומלאכים דבי"ע מעלין מ"ן למל' דאצי' שנקרא צדקתך כנ"ל בפי' צדקתך ירננו מ"מ מעוררים גם לבחי' רב טובך שבעצמות ממש שיאיר מהעלם לגלוי כנ"ל והיינו בחי' החשך שקדם לאור וע"ז הי' צריך שיזכיר באו לפניו ברננה תחלה ואח"כ עבדו ה' בשמחה כו' אבל מדריגה הב' הוא בחי' גלוי האור דעצמות א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' השפעה לעולמות שזהו למעלה מחשך ואור ע"ז א"צ לבחי' העלאת מ"ן ברינה כלל מאחר שהוא מובדל בערך מבחי' מקור להשפעה שזה אינו תלוי באדל"ת כלל כי אין שום אדל"ת מגיע לשם כלל וכלל רק שהוא מתגלה ע"י השמחה לבד ודוקא ע"י שמחה של מצוה ולא ע"י עבודה שבלב ומוח בשמחה שהוא בא מצד העלא' המקבל אלא רק מצד המצו' בעצמ' כאשר היא נעשית בשמחה