לא,א

החשך כמו בהלו נרו כו' שזהו עיקר ענין ההילול כידוע ולכך צריך להאריך בפסוד"ז יותר להאיר את החשך כדי שתוכל הנשמה לבוא למס"נ באחד בק"ש וביותר בש"ע להמשיך בח"י ברכאין שלזה גזרו או' דיסדר אדם שבחו ש"מ ואח"כ יתפלל וכו' ושמחי בק"ש בשמע ישראל שע"ז אמרו עבדו את ה' בשמחה דוקא לפי שק"ש כוללת כל רמ"ח מ"ע כידוע והוא שמחה ש"מ דוקא שהרי א' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום כו' וידוע פי' אנכי מי שאנכי שהוא מהו"ע א"ס ב"ה ממש דלמת"ב כלל והיינו למעלה מבחי' מקור להשפעה לעולמות כנ"ל שהוא למעלה מבחי' חשך ואור העלם וגלוי יום ולילה ואין שום העלאת מ"ן מגיע לשם כלל רק שמחה ש"מ לבד כנ"ל ודוקא במצות ק"ש במס"נ באחד לצאת י"ח באמרו ואהבת כו' וע"כ אמר רני תחלה ואח"כ שמחי והוא ענין עבדו את ה' בשמחה הנ"ל (אך ביוצר אור הוא מדת יום שמדבר במלאכים עליונים שאו' קדוש וברוך ביום דוקא וזהו שמתחיל יוצר אור כו' וכידוע בענין יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' וד"ל):

והנה מה שא' על כנ"י שנק' בת ציון רני ושמחי זהו שמנחם הנביא לכנ"י דאע"פ שנק' בת ציון מ"מ רני ושמחי כי הנני בא ושכנתי בתוכך כו' וביאור הדברים הנה כתיב ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון הרי כנ"י נק' ציון ולא בת ציון וכן בכמה מקומות ומשמעות אלקיך ציון דלציון דוקא הוא אלקים ולא לזולתה כו' ואלקיך ציון הוא שימלוך לעולם כו' הענין הוא דבפי' ציון יש ב' ענייני הפכיי' הא' שהוא רק רושם חיצוני וסימן בעלמא לדבר מה לזכרון כמו הציבי לך ציוני' (וכציון לסימן על קבר כמו ובנה אצלו ציון כו') והב' ענין הבדלת ערך להיות מובדל ומצויין להיותו בבחי' הפנימיו' עצמו' יותר כו' כמו ציון המצוינת כו' וכמארז"ל על בני ישראל במצרי' שהיו בנ"י מצויני' שם כו' שהוא דבר חשוב מאד המסוים ומצוין להורו' על הבדלתו במעלה מהכל ע"כ נרשם בציון אות מיוחד (כמ"ש רשב"י אנא סימנא בעלמא כו') וזהו ציון המצוינת שמצוינת ברושם אות מיוחד נבדל על הכל (כמו השבת שנק' אות כמ"ש אות היא כו') ושני הפי' אמת להיות ידוע בענין התפשטות האור האלקי להחיות העולמות מאין ליש ממש שאינו רק מבחי' זיו והאר' דהאר' חיצוניו' לבד כמ"ש באורך נראה אור האר' של תולדה כמו עד"מ האור הנרא' מתוך המסך המבדיל כו' או כמו אותיו' החותם הנשאר בשעו' כו' שזהו מ"ש בזהר אתוין אתגליפו כו' לפי שא"א שיומשך כח התהוו' הבריא' בע"ג כו' ממהות ועצם האור האלקי שאין ערך לבע"ג לבלתי בע"ג כידוע וז"ש הודו על ארץ ושמים כו' רק ע"י צמצום עצם האור כמו ע"י מסך כו' ואע"פ שנא' בדבר ה' כו' וברוח פיו כו' זהו שם המושאל שאין דבורו כדבורנו כו' רק אתוין אתגליפו כו' בבחי' האר' דהארה לבד וגם זאת אינו אלא רק כמו רושם חיצוני והוא כמו פי' ציון בחיצוניות הנרשם כנ"ל שאינו אלא לסימן בעלמא וכמו אדם המתעסק בעלמא שאין פנימי' רצונו ומחשבתו בזה כלל כו' כך כל מע"ב נק' מעשה בעלמא אע"פ שנמשך מכח הפועל האלקי אבל הוא בחי' חיצוניות כו' אבל מ"ש נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כו' אע"פ שנז' לשון עשי' ויצי' כו' אבל הוא בא מבחי' הפנימי' ועצמו' אור האלקי ממש לפי שהאדם הוא בצלם אלקי' ממש כמ"ש בצלמנו כו' בצלם אלקים וכמו שא' ויפח באפיו נשמת חיים מחיי החיים כו' ולכך נק' אדם אדמה לעליון ממש אע"פ שגם הוא נעשה ונוצר כמ"ש ויצר ה' את האדם עפר כו' אבל בצלם דמות תבניתו יצרו ויש בו מבחי' הפנימי' ועצמו' אלקו' ממש גם בגופו שנק' עפר מן האדמה כי החומר שלו דומה לצורה שהיא הנשמה שהיא בצלם אלקים ממש רק שהנשמ' נק' צלם והחומר נק' דמות כמו הדמות בלוח שנחקק בו הצורה העצמי' אע"פ שהלוח נבדל מערך הצורה עצמיי' מ"מ גם בדמות נחקק כציור