לא,ב

הצורה עצמיית ממש והנשמ' היא נתפסת בחומר והיו לאחדים ממש וכמ"ש אך בצלם יתהלך איש יתהלך ממש כו' א"כ גם חומר גופו נק' אדם אע"פ שאינו אלא דמות של הנשמ' שנק' צלם וצורה העצמי' (ולא כאותיו' חותם הנבדל מאותיו' הנחקקי' בשעוה):

(יז) וזהו בצלמנו כדמותינו צלם בדכורא שהיא הנשמה האלקי' בחי' אדם פנימי ודמות בנוק' שהוא הגוף כו' אדם חיצוני כו' וכך יובן למעלה בבחי' אדם העליון בכללות והוא בחי' שם הוי' דז"א שכלול מאו"כ וע"ז אמר צלם בדכורא כו' שהן בחי' מדו' עליונות דאצי' שנאצלו בציור אדם חב"ד חג"ת כו' אע"פ שזהו לאחר צמצום הראשון בקו"ח כו' וגם לאחר צמצום אור הכתר שנק' א"א וע"י כו' ונק' סוף עולם הא"ס מ"מ נק' אדם אדמה לעליון ממש כו' (וכמו בחי' חסד דרועא ימינא כו' שזן את העולם בחסד הרי האור חסד זה דומה לחסד דא"ס ממש שנא' חסדי ה' כי לא תמנו כו' וכן חכמ' מוחא כו' כמו חכמ' דא"ס ממש דלתבונתו אין מספר וכה"ג וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' מטעם הזה משא"כ חסד שנמשך ע"י מלאך כמיכאל שיש לו גבול ממש וד"ל) וכמו עד"מ באדם התחתון שמדותיו שבלבו הגם שמצומצמי' רק ע"פ שכלו מ"מ דומים למדות שבעצם הנפש ממש רק שבעצם הנפש הן בתכלית האריכות ובלב הן בתכלי' הקיצור אבל יש בכל פרט ופרט בדומה למדות העצמיי' כו' (וכמשל בן הנולד מאביו בדומה לו בכל פרט בצורה וחומר וכמשל המפה ברשימו' קצרות שמראה כדור הארץ כמ"ש במ"א) וכך הוא בבחי' המל' שבנינה מבחי' הכלים דז"א וזהו דמות בנוק' דז"א שז"ש בדמותינו והוא הנק' מראה דמות כבוד הוי' דז"א דאצי' כמו במראה אליו כו' ונק' אדם תתאה כידוע שכ"ז הוא בבחי' אדם אדמה לעליון ממש להיותו בבחי' הפנימי' ועצמיו' דאא"ס ב"ה כמא' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש כו' וזהו פי' הב' בציון בענין הבדלת ערך דהיינו שמובדל ומצויין בציור עצמי ופנימי להיותו דומה להעצמו' ממש וזהו ענין ציון המצויינת שהוא ענין אות וציור מסויים מובדל על הכל מפני שכנ"י נק' אדם בדומה לאדם העליון (כמו מה שמו מה שם בנו כי בנים אתם כו' וכמ"ש כי אתה אבינו כו' וד"ל) (משא"כ אור השפע האלקי הבא לעולמו' ומלאכים שאינו אלא כמו אות וסימן רושם חיצוני כנ"ל לפי שאינם בבחי' צלם ודמות אדם העליון ממש אע"פ שנא' פני אדם כו') וזהו מ"ש אלקיך ציון דוקא לפי שציון זה הוא שרש כנ"י למעלה בבחי' אדם אדמה לעליון ממש כנ"ל ולזה נק' ציון המצויינת כנ"ל וזהו שא' דגם מה שימלוך ה' לעולם להיות מלכותו מכ"ע וממשלתו בכל דור כו' שזהו האור ושפע האלקי' החיצוני' שנמשך לעולם בבחי' צמצום והארה דהארה הנ"ל להיות בבחי' זמן ומקום שזהו לעולם ולדור דור כו' הכל הוא ממה שהוא אלקיך ציון דוקא והוא מפני שמבחי' פנימי' המל' שנק' אלקיך ציון הוא שנמשך בחי' החיצוניו' לעולמות כו' ולא עוד אלא מה שימלוך ה' לעולם בבחי' נצחיו' לדור ודור כו' הוא לפי שאלקיך ציון הוא דאור העצמו' דא"ס שורה בציון ע"כ ימלוך ה' לעולם כו' מטעם הנ"ל וד"ל אך הנה במה נק' כנ"י ציון המצויינת לאות מיוחד נבדל בערך על הכל עד שיהיו בדומה לאדם העליון ממש כנ"ל הגם ששרש נש"י באדם העליון בצלמנו כדמותינו כו' אבל הרי המה מלובשים בגופי' גשמיי' שנלקחי' מק"נ דעשי' שהוא מחיצוניות השפע דמלאכי' דעשי' (שאינם בבחי' אדם ממש רק מבחי' פני אדם שבמרכבה כו') הענין הוא דציון זה הוא הרושם ואות וסימן לבחי' הפנימי' ועצמו' דאדם העליון ולא רושם בעלמא והוא ע"י קיום התו"מ דוקא שנק' אות ברית פנימי וסימני' המורים על בחי' פנימי' ועצמו' דאדם שבזה דומה לעליון ממש כנ"ל וכמ"ש וזאת תורת האדם ורמ"ח מ"ע הוא רמ"ח כו' וזהו מ"ש אם לא בריתי יומם ולילה שהן תו"מ חוקות שמים