לב,א

וארץ לא שמתי לפי שכל המצות הן רק בחי' אות ברית וסימן ורושם עצמי ופנימי כו' ואע"פ שהמצות שלנו המה מלובשים בדברים גשמי' כמו מצות ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכה"ג עכ"ז הרי המה אותיות וסימנים מובהקי' לאורו' העליוני' שהן למעלה באדם העליון בחי' מקיפי' שמאירים מעצמו' א"ס ב"ה במדו' ומוחין דז"א דאצי' וכידוע שהמצות נק' מצות הוי' ממש וכמו שאנו או' אשר קבמ"צ ממש ונק' מצותי כו' וכמו שאמרו שהקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית כו' וכיוצא בזה בכל המצות כמו באדם למטה דכתי' אלה המצות כו' וחי בהם כך הוא למעלה באדם העליון והגם שבודאי אין ערך ודמיון לתפילין וצצית שלנו לתפילין דמארי עלמא וצצית דכתי' בי' עוטה אור כשלמה כו' מ"מ הרי א' בתפילין שלנו וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' ממש נק' עליך כמו בתפילין דמארי עלמא כו' וכן בטלית שלנו כו' רק שאין זה האור העליון בא למטה במצות שלנו כ"א בדרך רושם אות וסימן בעלמא למצות העליונות (וכמ"ש במ"א ע"פ הראיני את מראיך כו' באריכות) וד"ל:

(יח) וזהו רני ושמחי בת ציון העליון ע"י המצות שנק' ציוני' וסימנים המורים על אורות עליונים דמצות עליונות וכמו תורה שלנו הנגלית היא רושם וציון פנימית לראות ולהשיג מתוכה לתורה העליונה הרוחניות כמ"ש גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך נפלאות בחי' פלאות חכמה עילאה כו' שנא' בה הנסתרות לה' כו' שהן טעמי וסודות התורה שתוש"מ נק' נובלות חש"מ כידוע וכן על המצות אמר בפקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך ארחות הוי' בחי' ארחו' דגלגלתא כו' וכך בכל מצוה בפרט היא רושם אות לזכרון על מצות עליונ' כמו מצות ציצית מורה על המצוה העליונ' דהקב"ה מתעטף בטלית שנא' עוטה אור כשלמה שזהו בחי' המשכת אור המקיף הכללי ע"י ל"ב חוטין במל' דאצי' וכן בתפילין בד' בתי' ד' מוחין הן בחי' מקיפי' דמוחין דז"א בבליטה ע"ג הראש כו' ותפילין שלנו הן כרושם ואות לזה ממש וכמ"ש והי' לאות על ידך ולזכרון כו' וכך במצות ת"ת הקב"ה יושב ושונה כנגדו וכן במצות שבת כי בו שבת כו' וזהו שמנחם הנביא לכנ"י רני ושמחי בת ציון דאע"פ שהמצות שלנו נעשים בדברי' גשמיים ואין להם ערך כלל לאורות עליונים שבעצמות א"ס ב"ה מ"מ רני ושמחי בת ציון המצויינת בתו"מ שכל האורות הפנימי' ועצמיי' דא"ס ב"ה נמשכי' בה ע"י קיום התו"מ ע"י שהן אות וסי' פנימי' כנ"ל וזהו כי הנני בא ושכנתי בתוכך ממש נאם ה' וד"ל וראי' לזה הוא מן ברכות המצות שמברכין עובר לעשייתן שעיק' היח"ע הוא בכוונות הברכה של המצוה באמרו ברוך אתה ה' פי' ברוך הוא בחי' ירידה והמשכה מלמעלה למטה שיהי' שם הוי' נמשך למטה וגם הוא ענין ברכה כפשוטו שיהי' שם הוי' מתברך ע"י קדושת מעשה מצוה זו ובאמת כל בחי' יחוד וברכה וקדושה שבמצוה אינו אלא להוסיף אור באצי' לבד כמ"ש בפע"ח (רק לע"ל יתגלה למטה דוקא והוא העוה"ב שהוא שכר מצוה כידוע):

(יט) אך הענין הוא דיש עוד פי' בברוך לשון מבריך את הגפן כידוע והענין הוא עד"מ הכופף ראש הגפן למטה ומבריכו בארץ שחוזר וצומח ממנו גפן אחר בתוס' ברכה מרובה על העיקר כו' וכך הוא הדוגמא בבחי' המשכה וירידה דרצה"ע במצות גשמיות שלנו שזהו כמו המבריך גפן בארץ שע"י הכוונה בברכות המצות יורד ונמשך גלוי אור האלקי שבמצוה זו מלמעלה למטה בהעלם ולבוש דנוגה דעשיי' במעשה מצוה זו ומזה חוזר וצומח ונוסף אור גדול באצי' במצוה עליונה שיעשה אותה האדם העליון כמו ע"י מצות ת"ת שלנו מוסיף אור גדול יותר במצו' ת"ת שיושב ה' ושונה כנגדו וכן במצות צדקה כו' וד"ל ונמצא דשניהם אמת דעיקר יח"ע שבמצוה והברכה וקדושה הוא רק להוסיף אור באצי'