לב,ב

אבל זה נעשה ע"י מעשה המצות שלנו ובכונות הברכות דוקא כי מצות צריכות כונה והוא באמרו ברוך אתה כו' פי' שיהי' מתברך ונמשך למטה כמו דרך כפיפה דגפן ומחמת זה יהי' צומח תוס' אורה וברכה למעלה באצי' שזהו ברכת הוי' ממש כפשוטו ועי"ז יהי' מלך העולם שיהיה מל' דאצי' בהתפשטות בבחי' גלוי אור בלא צמצום והסתר דלבושי' כלל שיהי' בדומה ליח"ע דאצי' כמ"ש הוי' אחד ושמו אחד כו' ולא יהיה העולם יש בפ"ע בבחי' פירוד כלל כמו ויקרא אברם כו' אל עולם וכמו אל עליון קונה שמים וארץ שז"ש כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא דהיינו בבחי' צ"ע שמחבר אור השפע מעליון לתחתון כנ"ל והוא ע"י המצות שזהו ירידת אור הוי' מלמעלה למטה כמבריך את הגפן למטה כו' וד"ל וזהו שנא' ביוסף שהוא בחי' צ"ע ויקראו לפניו אברך פי' אברך מלשון המבריך את הגפן כו' שעל ידו מתחבר ומתברך השפע מן העולם ועד העולם דהיינו מעולם האצי' לבי"ע שזהו מעלמא דדכורא לעלמא דנוק' כו' והוא מ"ש ברוך א"י שבברכות המצות שהוא גלוי אור מן ההעלם שעי"ז יבא תוס' ברכה למעלה בשם הוי' דאצי' כנ"ל ע"כ נק' יוסף אברך (וכמ"ש במ"א בענין הא לכם זרע וזרעתם כו' וד"ל):

(כ) אך עדיין יש להבין מה שקורא לכנ"י בשם בת ציון ולא ציון עצמה שהרי א' ימלוך ה' כו' אלקיך ציון שהוא ציון המצויינת מטעם הנ"ל הענין הוא כידוע דכנ"י נק' אשה יראת ה' כו' והקב"ה נק' איש וכמו ואל אישך תשוקתך כו' כך יש בכנ"י בחי' התשוקה ואהבה לידבק בה' אחד תמיד כו' והנה עד"מ מזיווג זו"נ בגשמיות שא' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כמ"ש אשה כי תזריע תחלה וילדה זכר בדומה למשפיע ואיש מזריע תחלה יולדת נקבה כו' כך הוא בנמשל בענין העלאות מ"ן דכנ"י באה"ר במס"נ ברנה ושמחה כמו בפסוד"ז וק"ש כנ"ל שנק' אתדל"ת גורם אתדל"ע מלמעלה למטה שיולדת זכר בדומה למשפיע העליון שזה בחי' החסד ואהבה שנק' בן וכמ"ש כי זכר חסדו כו' והוא בחי' תולדת האה"ר שנולד' בכנ"י בכאו"א לאהוב את ה' ולידבק במצותיו וכמ"ש וילדה זכר כו' אבל כשאין אדל"ת מלמטה כלל כמו אין קורא בשמך כו' אז נמשך ומתעורר אדל"ע תחלה מצד עצמו ממילא ומאליו כי חפץ חסד הוא וכמו שא"א אהבת עולם אהבתנו כו' שזהו כענין איש מזריע תחלה כו' אז יולדת נקבה שהוא בחי' היראה שנק' בת כידוע והוא רק בחי' בטול רצון בקבלת עמ"ש בלי התפעלות אהבה (וכמו ואחר ילדה בת ושמה דינה דינא דמלכותא כו') וכמו שידוע דבחי' המל' שרש כנ"י הוא רק בבחי' יראה ונק' אשה יראת ה' כו' (והוא בחי' דינים וצמצומים שאין אור האלקי בא בבחי' גלוי אור כלל כו') וזהו היפך בחי' הרנה והשמחה דהיינו כמו בחי' עלי' והתכללות דמלאכים עליונים בלילה ושמחה בצפרא כו' ולזה בא הנביא לנחם לכנ"י דאעפ"י שאין לה בחי' הרנה הנ"ל להיות עולין בשיר בפסוד"ז וכ"ש שאין בהם השמחה בק"ש כו' מפני שנק' בת כנ"ל מ"מ רני ושמחי בת ציון אע"פ שהיא רק בת ציון אדרבה היא הנותנת שתעלה יותר במדרגה דרנה ושמחה מכמו שהיה לה מצד עצמותה בהעלאות מ"ן כו' והטעם הוא לפי שנק' בת ציון המצויינת שהן בחי' הציונים וסימנים דתו"מ שיש בה מבחי' הארות והמשכות אורות העליונים דתו"מ העליונים ע"י מצות מעשיות מחמת זה יבאו לכלל רנה ושמחה ממילא במעלה ומדריגה עליונה יותר לפי שידוע הכלל דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וסוף מעשה עבמ"ת כו' וכמ"ש סוף דבר כו' האלקים ירא ומצותיו שמור כי זה דוקא כל האדם דלעיל' יותר מאה"ר בתענוגים דמפני שהירא' אלקית היא סוף דבר נעוץ בה תחלת הכל שלמעלה מן החכמה ורצון ותענוג שבכלות הנפש כו' אע"פ שאין היראה רק עול חצוני לבד