לד,א

מבחי' חשך ואור עד שגם חשך לא יחשיך כו' ולילה כיום יאיר ממש וכמ"ש לעת ערב יהיה אור כו' והוא מ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד למהוי אחד באחד ממש שלא ע"י אמצע דכח"ב כלל וד"ל):

(כג) ובכל הנ"ל יובן ג"כ מה ששייך פ' זו דרני ושמחי בת ציון להפטרה דחנוכה דוקא כי הנה כתיב כי נר מצוה ותורה אור וענין נר מצוה היינו מצות נר חנוכה דוקא דאף ע"פ שהיא מדרבנן שרשה מגיע למעלה מכל המצות דאורייתא שמקבלים מאור דתורה שלזה הקדים בחי' נר מצוה לומר שמבחי' נר מצוה דחנוכה בא גלוי אור דתורה בכל המצות ואם לא נר מצוה דחנוכה אין גלוי אור דתורה כו' וזה פלא גדול לכאורה אך אנו רואים בענין עיקר הנס דחנוכה לא עשו מנצחון המלחמה כלל שלכאורה היה זה עיקר הנס ע"פ הטבע רק מאשר מצאו פך א' שמן טהור חתום בחותמו של כה"ג והדליקו ממנו ח' ימים לפי שטמאו העכו"ם כל השמנים שבהיכל כו' והענין ידוע דעיקר התגברות הקליפה דעכו"ם הרשעה היה אז רק להשכיחם תורתך ולהעבירם כו' ששרש התורה הוא בח"ע שנקרא תורה אור וזהו שטמאו כל השמנים כו' שהוא בחי' שרש אור דחכמה שבתורה שנק' שמן הקדש והיה הנס שמצאו פך א' שמן טהור כו' והדליקו ממנו נרות המנורה ח' ימים נגד ז' מדות דקדושה שמקבלים מאור דחכמה כידוע ומבואר במ"א וזהו שא"א והדליקו נרות בחצרות קדשיך כו' שזהו עיקר הנס ונמצא שזה היה רק להביא ולהמשיך אור דתורה שתאיר מן ההעלם לגלוי בכל המצות והוא עיקר ענין מצות נר חנוכה וע"כ אמר כי נר מצוה דחנוכה ואח"כ ותורה אור וד"ל אך מאין יש בכח מצוה זו דרבנן להיות המשכת מקור אור דתו"מ בכנ"י אחר שגברה קליפה דעכו"ם להשכיחם תורתך כו' הענין הוא כידוע דעיקר מצות נר חנוכה הוא דוקא להדליק על פתח הבית מבחוץ וכן א' והדליקו נרות בחצרות קדשיך וכמבואר בגמרא שזמן מצות' עד שתכלה רגל מן השוק שזהו בחי' ק"נ ששולטת בלילה שנק' חשך גמור וע"י הדלקת נ"ח בחוץ דוקא יאיר אור גם בחשך גמור דק"נ דהיינו שגם החשך לא יחשיך כו' וכמו ולילה כיום יאיר וכמו לע"ל ממש כנ"ל וד"ל וביאור הענין הנה יובן עפ"י כל הנ"ל בענין רינה ושמחה דרננה ברמשא דהיינו ענין השיר של המלאכים שיוצאים בשיר מנרתק גופם בעלי' והתכללות בלילה דוקא מצד בחי' הצמצום והסתר אור האלקי שנק' חשך גמור שעי"ז מתגבר יותר התשוקה כו' והוא ענין פסוד"ז אצלינו שלפני ק"ש לעלות ברינה כזאת כדוגמת שיר המלאכים כדי לבא לבחי' השמחה האלקי' שהיא בבחי' גלוי האור האלקי מלמעלה למטה ואם לא בחי' רינה דפסוד"ז קודם א"א לבא לבחי' השמחה דק"ש וכמ"ש רני ושמחי כו' כנ"ל וכמו במלאכים דרננה ברמשא ואח"כ שמחה בצפרא וכברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' ואמנם זהו כאשר יוכל אדם להיות בהתפעלות הרינה לצאת מחומר גופו הבהמיי' בתשוקה נפלאה כדוגמת המלאכים ממש אבל ידוע שחשך חומר הגופני גובר מאד על כל אדם שנקרא משכא דחוויא כו' ולא יוכל לבא כלל להתפעלות התשוקה לצאת מחומריות שלו ואפילו כמלא נימא לא ניזוז ממקומו בכל עומק התקשרותו בהבלי עוה"ז כו' א"כ הרי נשאר עומד למטה בעולם הפירוד שנקרא חשך ואפילה גמור המחשיך אור האלקי לגמרי כו' וזהו כדוגמת העומד בחוץ בחשך הלילה ולא יראה אור כלל וכלל כו' והוא בבחי' ק"נ שנק' חשך גמור שלא יוכל לעלות ולבא בפתח ההיכל העליון ועומד על פתח ההיכל מבחוץ כמ"ש בזהר דתרעי' דג"ע אסתימו בלילא כו' אבל המלאכים שאומרים שירה הרי עולין ונכנסים בפתחי ההיכלות עליונות גם בלילה כו' כמ"ש פתחו לי שערי צדק כו' שהם פתחים ושערים שנשמות ומלאכים עולין שם לפי שפותחים להם השערים