מ,א

יבא שרש הבהקת האור תמיד ממקורו שאם יחסר השמן יכבה האור ואין לו קיום כלל כנ"ל וד"ל ומובן מזה שהשמן נמשך גם בכל דברים התחתונים ביותר שיש בכח החכמה כח מ"ה להשיב בתשובה שלימה גם להיותר תחתון שנפל בשאול תחתית כו' (ואמנם הבהקת אור הנשמה מן התשובה יותר גדול מהבהקת אור דמצוה וראיה מנתן דצוציתא שראהו ר"ע שהיה אור נשמתו מאיר בהבהקה נפלאה ביותר מאור נשמות הצ"ג וכמו בתשובה דראב"ד שא' רבי יש קונה עולמו בשעה א' כו' מטעם הנ"ל דכח התשובה מגיע למעלה מתורה ומצות והוא ענין משיח דאתא לאתבא צ"ג בתשובה דכתיב ביה ישכיל עבדי ירום כו' וגבה מאד למעלה מבחי' אדם דתו"מ כו' (וזהו שאז"ל דמשה לא זכה לתשובה רק קודם מותו כו') אך זהו דוקא כאשר צ"ג נעשים בע"ת שיש כאן תשובה ומע"ט אבל תשובה בלא מע"ט הרי אין כאן בחי' שמן כלל רק כליון הפתילה וכנ"ל בענין תפלה בלא תורה כו' וז"ש דאתא לאתבא צדיקייא דוקא בתיובתא כו' וכמ"ש במ"א בענין ראה ריח בני כריח שדה אשר כו' דזה היא התלבשות יעקב צ"ג בבגדי עשו להיות בע"ת כו' שעולה למעלה מתו"מ להוסיף אור גדול בתו"מ אבל לא רצה שיתעלה עשו לבדו ע"י תשובה בלא תו"מ דיעקב כו' וד"ל):

(יג) ובכל זה יובן הטעם שהחכמה נק' בשם ראי' כמו וירא ראשית לו שהחכמה שנק' ראשית נק' בבחי' ראיה וע"כ החכמים נק' בשם עיני העדה כידוע וכמאמר איזהו חכם הרואה את הנולד שרואה מה שיהיה לעתיד שנעלם מהכל כמו שרואין לאור הנר ממש כל דבר הנעלם מן העין כך החכמה נק' אור שיראה החכם בחכמתו כל הנעלם לפי שבשרשה החכמה מאין תמצא לגלוי אור לראות כל דבר הנעלם ונק' עין השכל שרואה כמו לפני האור בהבהקתו וכך הוא בבחי' חכמה בחי' כח מ"ה שבנשמה שהוא בבחי' ראי' עין השכל לאמיתת אור אלקי כמו שהוא למעלה מן השגת והבנת השכל שנק' בינה וכמאמר אינו דומה שמיעה לראיה כידוע שהשמיעה הוא בבינה והשגה שמרחוק והראיה הוא בחכמה בעין השכל מקרוב כמו שאינו דומה שמיעה לראיה בגשמיות כו' (וכנ"ל בענין השמן שלפי ערך צלילתו כך יראה אור זך בהיר כו') והנה כתיב הן יראת ה' היא חכמה הרי החכמה היא היראה וכן ראשית חכמה יראת ה' כו' דראיה אותיות יראה וכמאמר אם אין חכמה אין יראה כו' ולכאורה מה שייך היראה עם החכמה כו' אך הנה ידוע בזהר ור"מ שיש ד' מדריגות דחילו ורחימו רחימו ודחילו הרי יש ב' מיני יראה יראה הקודמת לאהבה ויראה שאחר האהבה והן ב' מדרגות דיראה תתאה ויראה עילאה וב' מיני רחימו באמצע רחימו תתאה שאחר יראה תתאה ורחימו עילאה שקודם ליראה עילאה ויראה עילאה היא העולה על הכל שזהו בחי' יו"ד דחכמה שז"ש הן יראת ה' היא חכמה כח מ"ה בחי' ביטול במציאות ממש וז"ש אם אין חכמה אין יראה ויראה תתאה היא האחרונה מכולן כידוע וביאור כל זה הנה ידוע בד' מדריגות הללו דדחילו ורחימו רחימו ודחילו שהן ד' אותיות דשם הוי"ה שבנשמת אדם היו"ד הוא בחי' דחילו עילאה שהוא בחי' ראיה דחכמה מקרוב דוקא לראות בעין השכל לאור אמתת אלקות כמו שהוא מחיה את כל העולמות מאין ליש וכה"ג שעי"ז בא לכלל ביטול עצמי שניזוז ממקומו לגמרי בהעדר הרגשת עצמו לגמרי שנק' ביטול במציאות לאלקים חיים למעלה מן הטעם ודעת כלל ואין זו מדרגה גבוה כי ישנה בכאו"א גם בניצוץ קטן מישראל ביוד דשם הוי"ה שבנשמתו גם שהיא רק נפש דעשי' אם לא פגם באו' יו"ד ע"י עון וחטא ששייך לאות יו"ד כמו בעוונות שחייב סקילה כחילול שבת וכה"ג וגם בביטול ת"ת שהיא ביו"ד דחכמה כו' והוא מה שאנו רואים בחוש שגם באיש פשוט וע"ה יש בו ביטול כל עצמותו ממש בנקודת יהדותו בזכרו