מג,א

שם הוי"ה בפ"ע על מה שיגיה חשכי וכל וי"ו הוא מחבר כידוע והיינו לחבר ב' הויו' הללו כא' בלי הפסק ביניהן כלל והענין הוא משום דבי"ג מדה"ר נז' ב"פ הוי"ה בפסיק טעמא בגוייהו כמ"ש ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ופסיק טעמא בין ב' הויות הללו כידוע וע"כ אמר כאן וה' בוי"ו המחבר לחבר ב' ההויות יחד היפך פסיק טעמא שבין ב' הויות די"ג מדה"ר כו' וביאור זה הנה יש להקדים ענין מה שלפעמים מקדים חנון ורחום לה' כמ"ש דוד חנון ורחום ה' ולפעמים מקדים ה' לרחום וחנון כמו בי"ג מדה"ר שא' ה' אל רחום וחנון כו' כי הנה ידוע דעצמות אא"ס ממש למעלה מכל מדה וספי' וכמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל גם למעלה מרצון ותענוג וכמו שאו' יהי רצון כו' וא"כ כדי שיבא לכלל מדות דרחום וחנון גם במדות עליונות שברצון ותענוג הוצרך להיות ע"י שם הוי"ה תחילה שהן ד' אותיות י' צמצום וה' התפשטות ויו המשכה וה"א התפשטות שע"י ד' אותיות אלה בא דילוג האור להיות בבחי' מקור למדות שברצון כמו להיות רחום וחנון וארך אפים וכה"ג והוא שם הוי"ה הב' שבי"ג מדה"ר שלפני אל רחום כו' ומה שא' חנון ורחום ה' היינו כדי שיבא לכלל צמצום והתפשטות כו' שהוא שם הוי"ה הנה לזה עצמו צריך שיתעורר תחלה בעצמות רק מצד עצמו כי חפץ חסד הוא בעצמותו ונק' רחום וחנון בעצם שמחמת זה יבא לכלל שם הוי"ה בצמצום והתפשטות כו' להיות מקור למדות דרחום וחנון שברצון ותענוג (כמו שאנו או' יהי רצון מלפניך כו' הרי צריך לבקש שיומשך א"ס ברצון וזהו ויהי רצון לפניו והיינו ממדות דרחום וחנון שבעצמות א"ס ממש שעי"ז יבא להיות גם בחי' אל רחום וחנון ברצון וה"ז דילוג האור ביותר כידוע וד"ל) וזהו שמקדים לפעמים רחום וחנון לה' להיות שם הוי"ה גם ברצון העליון שהוא בחי' א"א דאצילות מקור לע"ס דאצילות (וכידוע שבחי' הכתר נק' ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים וכל ממוצע כלול מבחי' האחרונה שבמאציל וכתר וראש לנאצלים וכפי הכלל הידוע בכל השפעה מעליון לתחתון הרי מבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון ואמצעי זה כולל בעצמו מבחי' מל' שבעליון וכתר לתחתון והיינו ענין ב"פ הוי"ה שבי"ג מדה"ר הא' בחי' אחרונה שבעצמות והב' כתר וראש לנאצלים והוא בחי' א"א וע"י שפנימי' ע"י וא"א מאיר שם ממל' דא"ס בכלל והוא ג"ר דע"י בכלל ובחי' ז"ת דע"י שמלוב' בג"ר דא"א כמו חו"ג דע"י שבגלגלתא דא"א וח"ס כו' הוא שרש וראש לנאצלים כו') וזהו דפסיק טעמא בין ב' הויות די"ג מדה"ר לפי שאין ערוך כלל בין כתר דאצילות למל' דא"ס שבפנימית ע"י וא"א בכללות ששם אין אתדל"ת מגיע כלל לפי שהוא ית' עצמו נק' מלך מרומם לבד בחי' יחיד שמתנשא מימות עולם דהיינו נשגב ומתנשא מז"ת דע"י כו' הנק' ימ"ע דאצילות כו' אעפ"י שאינו רק בחי' האחרונה שבעצמות א"ס ב"ה שנק' מלך אבל זהו מל' דא"ס עצמו קודם הצמצום דקו"ח כו' וזהו מלך יחיד חי העולמים שכדי שיהי' חי העולמים דאבי"ע בבחי' קו"ח כו' הוא מלך יחיד תחילה ולפעמים אומר יחיד חי העולמים מלך שכדי שיאיר מל' דא"ס בנאצלים הוצרך להיות באתדל"ע מצד עצמו להיות משפיל א"ע להיות מלך כמו ה' מלך גאות לבש כו' שאינו רק לבוש חיצוני לפי שאין ערוך כלל להתנשאות דמלך על כל העולמות דאבי"ע לגבי בחי' התנשאות שמצד עצמו ממש ועכ"ז א' מלכותך ממש מל' כ"ע וכמו לע"ל שאנו אומרים גלה כבוד מלכותך עלינו כו' וזהו ויקרא ה' ה' כו' שקרא והמשיך מהוי' הא' שבהעלם עצמות המאציל שיבא לכלל גילוי שם הוי"ה הב' להיות מקור לנאצלים והיינו להיות אל רחום וחנון ברצון וחכמה כנ"ל וקריאה והמשכה זו היה מצד אתדל"ע שמצד עצמו בלבד כי אין אתדל"ת גם יח"ע דע"ס דאצילות מגיע לשם כלל מטעם הנ"ל שהוא מלך מרומם לבדו מתנשא מימ"ע