מד,ב

כו' והוא מ"ש בר"מ ואני שלשת החצים צדה אורה שהם ג' גווני קשת נהירין ביומוהי דמלכא משיחא דוקא ע"י תשובה דוקא והיינו בחי' כתר ש"ט שלמעלה גם מאור העליון דשמן הטוב כו' וז"ש וגבה מאד וזהו כתנות אור בא אחר היפוך החשך דק"נ לאור דוקא ע"י התשובה מטעם הנ"ל וד"ל:

(א) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. יש לדקדק למה א' כי עמך הל"ל כי אתה מקור דלנוכח קא' כמו כי אתה נרי כו' ומהו לשון עמך שהוא לשון טפל ובטל היינו שבחי' מקור חיים עמך בטל כטפל לגבי העיקר ועוד מה שייך רישא דקרא עם סיפא שא' באורך נראה אור דמה ענין חיים עם אור ואם הכוונה דכמו בחיים גם המקור חיים בטל לגבי עצמותו ית' כך גם האור המתפשט בעולמות בטל לגבי אורך העצמי והיינו באורך נראה אור בחי' הארה בעלמא דכלא חשיבי ממש א"כ מהו לשון נראה אור הל"ל עמך החיים והאור וכמו דכתיב באור פני מלך חיים דמה שהוא ית' מחי' את כולם מאין ליש נק' אלקים חיים היינו מקור כל החיים והוא אור פני מלך חיים כו' והנה בפי' נראה אור יש ב' משמעות א' נראה אור מתוך האור לשון נפעל בחי' אור של תולדה כמו אור הנכפל או כמו המראה שרואין מתוכה שאין זה האור רק הארה דהארה ולא עצם האור כלל וכמו האור שרואין דרך מסך שהאור בא בשינוי המהות ועכ"ז פי' נראה אור היינו שנראה ממילא לכל רואה רק שהוא בא מן האור העצמי בבחי' הארה דהארה (שהוא הנק' ווידער שיין) שהוא האור הנראה מתוך האור שזהו לשון נראה אור והוא הנק' אספקלריא דלא נהרא כידוע בענין הנבואה דכתיב ה' במראה אליו אתודע כו' והוא דמות כבוד הוי' שאינו אור העצמי שנק' אורך רק האור הנראה מתוך אורו ית' כמו במראה וע"י מסך וכה"ג וזהו שאמרו כל הנביאים נתנבאו בכה בכף הדמיון ומשה נתנבא בזה לנוכח שנבואת משה הי' מבחי' אור הוי"ה העצמי שנק' אספקלריא דנהרא וכמ"ש פא"פ אדבר בו במראה ולא בחידות כו'. והמשמעות הב' בל' נראה אור נראה זה קאי עלינו שאנחנו נראה אור מתוך אורו ית' כמו כי עין בעין נראה בשוב כו' והיינו שא' באורך העצמי נראה גם אנחנו את האור ולפ"ז הכונה היא דוקא על האור העצמי דבאורך העצמי נראה גם אנחנו האור הזה שבעצמו ולא עוד אלא שנראה אור גדול ביתרון אור רב וגדול והכונה כך הוא שבאמצעות אורך נראה אור ביתרון גדול שלא היה נראה כלל אור גדול כזה ולא יראה אור הגדול מתוך אורך רק אנחנו נראה אור זה וד"ל. ולהבין זה איך אפשר שנראה אנחנו האור ממש שזהו למעלה גם מנבואת משה שראה דרך אספקלריא עכ"פ כמ"ש במראה ולא בחידות רק שנק' אספקלריא דנהרא כנ"ל והנה יש להקדים לזה ענין מנורת זכרי' דכתיב בה וגולה על ראשה וז' נרותי' עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה כו' דהנה ידוע שכנ"י נמשלה למנורה דוקא ויש להבין למה למנורה דוקא בהיות ידוע דנש"י נק' נר הוי"ה כי חלק הוי' עמו כו' ונק' ניצוץ ואור אלקי ממש והן ז' נרות המנורה שכלולים בה כללות נש"י בבחי' ז' מדות עליונות דאצילות והטעם שנק' בשם נר כי הנר הוא בחי' הכלי לאור שבה יאיר האור כך כל נשמה ונשמה יש לה כלי להשראת אור האלקי שבה יאיר אורה ובכלל הן ז' נרות המנורה ולכך נמשלה כנ"י למנורה של זהב כמו המנורה שהיא כלי להשראת אור וצריך להדליק האור בנרות המנורה ע"י שמן ואור ולא תאיר אור מעצמה ובעתי' מיוחדים כך נש"י מצד בחי' ירידתם למטה בכלי חומר גופם לא יאיר אור אלקי שבהם מעצמ' כ"א לעתים מיוחדים שיאיר בהן אור האלקי כמו במנור' בהטיבו את הנרות בבקר וערב ומדליקן הכה"ג כמ"ש בהעלות אהרן את הנרות כו':

(ב) ויש להבין ביאור הענין ומהו השמן והאור ולמה הן במספר ז' דוקא דהנה