מו,א

זהב דוקא ואעפ"י שבתוך הז' מדות יש מדות החסד שהיא האהבה הנמשך כמים בקרירות גם היא היתה של זהב מטעם הנ"ל שגם בה מוכרח שיהיה קצת חשק ותשוקה ברשפי אש ואם לאו לא תתקיים כלל וכך הוא בכל המדות שבלתי תערובות של בחי' הזהב בהם כנ"ל הרי אין בהם אור וחיות כלל ויכבו אורם מיד עד שכמתים יחשבו כנ"ל ולא יועיל להם בחי' השמן והאור כלל וכמ"ש לא המתים יהללו י"ה הן אותן נשמות וניצוצות שנק' מתים מצד עוצם הקרירות בלתי התעוררות ותשוקה לקרבת אלקים כלל וד"ל וזהו מקשה תעשה המנורה כו' שכללות נש"י הרי המה כלולים בז' נרות המנורה שהיא בחי' הכלי לאור האלקי המאיר בכללות נש"י בתמידות למעלה בבחי' ההעלם ומקיף וכמ"ש כי אתה נרי הוי"ה כו' וצריך שיהיה עיקר בנינה מבחי' הגבורות שהוא מעלת הזהב על הכסף והוא בחי' רשפי אש התשוקה בכלל בקרבת אלקים ולהיות כי כל ישראל ערבים זה בזה ע"כ מקשה אחת היתה ובה כלולים כל הנשמות מיריכה עד נרותיה והן פרטי כל הכלים לאורות שנעשים בסדר והדרגה מיריכה עד פרחה כו' וכמ"ש ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה וד"ל:

(ה) והנה המנורה שבבהמ"ק היה כה"ג מדליק נרותי' בקר וערב וכמ"ש בהעלותך את הנרות והיינו בחי' אה"ר עליונה שמעורר לנש"י ומדליק אורם ומעלה אותם לשרשם אל מול פני כו' אבל בזמן הגלות אין אור אה"ר דכה"ג העליון מגיע ונמשך למטה מטה כ"כ במקום נפילת ניצוצות הקדושה דנש"י שנק' סוכת דוד הנופלת לשון הוה שנופלת בירידה אחר ירידה כו' וכמו שנראה בעליל שאין הכרוז דב"ק מעורר לשום נשמה מישראל לשוב בתשובה שלימה בכל יום ואם האור דאה"ר היה נמשך גם למטה מטה הרי א' משכני אחריך נרוצה וכן השיבנו ה' אליך ואשובה כידוע המשל במי שבאה"ר שלו לחבירו או לבנו יעורר וימשוך את לבבו אליו בהתעוררות רבה כו' שזהו עיקר ענין הדלקת נרות הנשמות כמ"ש במ"א וד"ל אך מנורת זכריה הוא שראה בזמן הגלות דאעפ"י שנאמר לא יכבה בלילה נרה כו' וקאי בכנ"י בזמן הגלות שנק' לילה אור האלקי מאיר בנש"י שנק' מנורת זהב בכל ז' נרותיה אבל הרי זה רק בבחי' העלם ומקיף על הנשמות ולא בגילוי אור ממש בתוך תוכם כמו בזמן בהמ"ק וזהו שראה גולה על ראשה וז' מוצקות להציק השמן לז' הנרות היינו שיש בחי' אתדל"ע מצד עצמות אלקות להאיר ולהמשיך בנש"י הנק' ז' נרות גם בזמן הגלות והוא ענין הגולה והז' וז' מוצקות וכמשי"ת ב"ה וד"ל:

(ו) אך הנה יש להקדים מ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ. ויש להבין בלשון מגביהי ומשפילי דמשמע מזה שיש לפניו ית' בחי' מעלה ומטה דמגביהי לשבת היינו בחי' מעלה ומשפילי לראות הוא בחי' מטה וא"א לומר שזהו מעלה ומטה גשמיים שנופל בגדר מקום שהרי הוא ית' למעלה מגדר מקום לגמרי כמו שארז"ל הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו וכמ"ש הנה מקום אתי כו' וא"א לומר בו ית' שיושב למעל' ומשפיל א"ע למטה כי הרי הוא שורה בעליונים ותחתונים בשוה ממש וסיפא דקרא מוכיח שא' משפילי לראות בשמים וארץ ושמים למעלה וארץ למטה כמ"ש שמים לרום וארץ לעומק ומשפיל לראות בשמים וארץ בשוה וכמ"ש הלא את השמים ואת הארץ אני מלא בשו' אלא צריך לומר דמגביהי ומשפילי זה אין זה בבחי' מעלה ומטה בגשמיות אלא בבחי' מעלה ומטה ברוחניות (ולא ברוחניות דהשתלשלות העולמות כמו ד' עולמות אצילות בי"ע שהאצילות נק' מעלה ברוחניות ובי"ע מטה ברוחניות שזהו ענין שמים וארץ ברוחניות הרי א' דשמים וארץ אני מלא בהשוואה א' ממש ועוד דהיינו בחי' מעלה ומטה עכ"פ אלא גם בשרש ומקור כל העולמות שזהו