מו,ב

בחי' הקו"ח שהוא נמשך רק בשביל שיהיה בחי' מעלה ומטה מראשית הקו"ח עד סופו בעשי' הנה גם זה יקרא בחי' מעלה ומטה עכ"פ אלא בחי' מעלה ומטה ברוחניות היינו בעצמות אא"ס ממש גם קודם שעלה ברצונו להאציל כו' שמה שהוא בבחי' עילוי אחר עילוי בעצמותו עד אין שיעור למעלה מעלה הנה זהו הנק' בחי' מעלה וזהו פי' המגביהי לשבת פי' מגביהי ביוד שמוגבה ומרומם לבדו בעילוי והסתלקות האור בעצמותו באין שיעור לעילוי אחר עילוי ברום המעלות עד שאין כל צמצום דקו"ח עד סוף העשי' תופס מקום כלל וכלל עד שנופל לשון שכחה על כל ההשתלשלות ונצרך לזכרון שיזכירוהו ע"ז כמו בי"פ דזכרונות כידוע ומבואר במ"א שזהו כמשל המתעסק בעלמא באיזה ציור שאעפ"י שרושם פעולתו ניתן בו מ"מ אין זה רק חצונית דחצוניות כח התנועה שבידו וגם זה הרי היה כמתעסק בידו בעלמא שלא היה בו כונת לבו כלל מפני טרדתו העמוקה וכה"ג שבודאי יפול בזה הציור שכחה לגמרי מכל וכל עד שיזכירוהו כו' וכך הוא בחי' הצמצום הראשון שנק' מק"פ שהוא כמו הרושם בעלמא כמא' בריש הורמנא דמלכא גליף גליפו בטה"ע שחקיקה וגליפה זו היא רק כמו רושם בעלמא ביד המתעסק בידיו וכה"ג וד"ל:

(ז) וזהו המגביהי לשבת כשמגביהי לשבת במכון שבתו בעצמותו ממש שזהו בבחי' הסתלקות בעילוי אחר עילוי לאין שיעור למעלה מעל' וכידוע דעצמות אא"ס ממש למעלה מעלה עד אין שיעור ולמטה מטה עד אין תכלית כו' והיינו בחי' מעלה ומטה הרוחניי' שבבחי' העצמות ממש וזהו המגביהי לשבת למעלה מעלה עד אין שיעור כלל ומשפילי לראות למטה מטה עד אין תכלית כלל וב' הענינים דמעלה ומטה מגביהי ומשפילי כו' הכל בא מכח העצמות ממש רק שזהו בבחי' העליה וההסתלקות בעצמותו וזה בבחי' הירידה והתפשטות למט' מטה עד אין תכלית וע"כ אמר המשפילי לראות בשמים וארץ בשוה לפי שכח זה של הירידה וההתפשטות באה מכח העצמות ג"כ ע"כ משפילי לראות בשמים וארץ בשוה ממש וד"ל. ובזה יתורץ דאין הסיפא סותר לרישא דקרא דאדרבה מוסיף טעם וביאור דהנה באמת הכונה הפשוטה במקרא זה דמגביהי ומשפילי היינו גם בשעה שמגביהי לשבת למעלה מעלה בעצמותו ממש אז הוא משפילי לראות בשמים וארץ ואין זה שפלות ויריד' כלל כי לגבי עצמותו ממש אין זה בחי' מעלה ומטה כלל וכלל מאחר שאין כל מקור של ההשתלשלות מראשו לסופו תופס מקום כלל וכלל כנ"ל וגם מצד עצם אמתתו הרי מה שמגביהי לשבת באין שיעור למעלה וגם מה שמתפשט למטה מטה עד כו' שוין לפניו ממש כו' כי הכל מכח א' באו והוא ית' כל יכול לסבול ב' המדרגות דמעלה ומטה הללו שבבחי' הרוחניות הנמשכים מעצמותו ממש שניהם כא' ממש מטעם שגם מה שמגביהי לשבת ומשפילי לראות שזהו ממש אא"ס למעלה עד כו' ולמטה כו' אין זה ערך כלל וכלל לגבי אמיתת עצמותו ממש שלמעלה מבחי' העלי' והיריד' כמ"ש במ"א וד"ל וזשארז"ל במקו' גדולתו שם דוקא אתה מוצא ענותנותו דגדולה הוא בחי' ההתנשאות שבעצמותו עד אין שיעור למעלה וענוה הוא בחי' ירידת אא"ס למטה כו' ובמקום גדולתו כמ"ש המגביהי לשבת משם דוקא הוא משפילי לראות בשמים וארץ משום דהיינו הך והכל מכח אחדות הפשוט' בא רק שזה כחו בעלי' וזה כחו בירידה כנ"ל וד"ל:

(ח) והנה יש עוד פי' במגביהי לשבת המשפילי לראות כו' דלראות היינו להתגלו' ולהתראו' כחו וגדולתו בשמי' וארץ והיינו בחי' ההשתלשלות דע"ס דאבי"ע כו' והיינו פי' המשפילי לראות דכל זה הגילוי אור שמתגלה בע"ס דאבי"ע הוא בחי' שפלות וירידה גדולה אצלו ומהיכן הוא משפילי לראות דוקא