מז,א

כאשר מגביהי לשבת כו' ויובן זה בהקדים תחלה בשרש ענין הע"ס דאבי"ע שהן נקראים בשם שמים וארץ בכלל דהנה פי' שמים מים הוא בחי' החכמה עצמה והשין הוא ג' גוונין דחכמה וביאור הענין ידוע שזהו ענין ג' מדרגות שבחכמה שנקרא אמ"ר אור מים רקיע כי כאשר החכמה מאין באה היינו מ"ש יהי אור וכאשר נמשך האור דחכמה מאין נקרא מים שזהו בחי' חסדים והוא בחי' התפשטות החכמה בגילוי להיות במציאת שכל וחכמה ונקרא חכמה בה"א וכאשר החכמה נתפס בבחי' יש גמור כמים שנגלדו ונקרא רקיע הוא כשמתפשט במדות דוקא והוא השי"ן שמורה ג' קוין דחכמה חג"ת כנ"ל בענין נטיות שבשכל לחו"ג כו' משא"כ בעוד החכמה בבחי' עיון שכלי בלתי נוטה עדיין לפסק דין או חסד וכו' וזהו פי' שמים שי"ן מים ג' גוונין שבחכמה כו' וזהו בראשית בחכמה ברא השמים הוא בחי' ירידות אור החכמה במדות ג' גוונין חג"ת דחכמה ואח"כ את הארץ שהוא בחי' המל' דכתיב והוכן בחסד כסא (וכמ"ש חסד ה' מלאה הארץ וא' באתרה שקיע רחמי כו' וחסד זה לברוא הארץ הוא סוף ירידת השפע מן החכמה שהוא מאמר דבראשית וכמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ דאבא יסד ברתא אך כל זה שנמשך וירד אור החכמה והחסד בשפלות וירידה גדולה כזו שהן ע"ס דאבי"ע בכלל היינו מ"ש המשפילי לראות בשמים וארץ ששפלות זו באה מצד שהוא מגביהי לשבת דוקא שבמקום גדולתו כו' כנ"ל וכמ"ש אנת חכים ולא בחכמה ידיעא דמה שנקרא חכים הוא ע"י צמצום העצמות להקרות בשם חכים להיות מקור למקור למציאת חכמה בבי"ע וכן חסדן ורחמן כו' רק לאחזאה לאתנהגא בהון עלמין אבל מצד עצמו לאו מכל אינון מדות כלל וגם מה שנתצמצם להיות בבחי' מקור לחכמה וחסד באבי"ע אין ערוך כלל לחסד הנאצל והנברא כו' לגבי עצמות המאציל עד שנחשב כערך דומם דדומם לגבי השכל וזהו עושה בראשית דמאמר דבראשית דחכמה נק' בחי' עשיה ממש:

(ט) ויובן זה ממה שאנו רואים גם בסדר השתלשלות דאבי"ע איך שאין ערך לחסד דבריאה לגבי חסד דאצילות כמו שמצינו במדרגת חסד דאברהם אע"ה שהי' מרכבה לבחי' חסד דאצילות כידוע ע"פ ואנכי עפר ואפר שזה אמ' על שרש ומקור מדרגתו למעלה שהי' מרכבה לשם להיות שהי' בחי' אהבה דאברהם כלא חשיב ממש ואינה עולה בשם כלל לגבי אור אהבה עליונה שבמדת חסד דאצילות שהיה מרכבה לשם וגם כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח ומאחר שהי' נקרא אברהם אוהבי רחימא דמלכא הרי בבחי' העלאת מ"ן שלו באהבתו הנפלא' ועוצם דביקות שבנפשו לאלקים חיים שהוא בחי' המל' ודאי היה ממשיך אור העליון מאצי' לבריאה כמים הפנים לפנים מבחי' אהבה עליונה אליו כמו אהבת איש לרעהו דאהבת רעהו נמשך אליו כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם מ"מ מפני שאין ערוך כלל בין בריאה לאצילות לא שייך לומר כך ואעפ"י שנקרא אוהבי רחימא דמלכא זהו רק כמו בחי' מרכב' לגבי הרוכב וכפני אריה אל הימין למעלה לגבי האדם שעל הכסא כו' וזהו בבחי' מל' דאצילות שנקרא מרכבה תתאה אבל בעלות נשמתו בהעלאת מ"ן בהתעוררות רוחו באה"ר למעל' יותר היינו בבחי' חסד דז"א דאצילות אז אמ' ע"ע ואנכי עפר ואפר שהוא עד"מ הידוע מעץ הנשרף שד' יסודות ארמ"ע שבו כלין והולכים והיינו בחי' הרוחניות דיסודות שכלי' והולכים בעשן היוצא שכלול מארמ"ע כו' ולאחר כלות השריפה נשאר האפר שהוא גשמי והוא יסוד העפר הגשמי שנשאר מיסוד העפר הרוחני שבעץ שהי' רוחני וכערך הגשם אל הרוחני כך ערך האפר הגשמי אל היסוד העפר הרוחני שהי' כלול בעץ קודם שנשרף והי' לאפר וכך יובן הנמשל שאור אהבה דאברהם שנשמתו מעולם הבריאה בבחי' יש מאין הי' בערך אפר גשמי