נא,א

ענין א' והא בהא תליא וזהו שאמר מגביהי ביו"ד דחכמה בראש בחש"מ ומשפילי ביו"ד דח"ת בסוף מעשה דתו"מ דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן וז"ש אם לא בריתי יומם ולילה ב' מדרגות דח"ע וח"ת חוקות דתשב"כ ושבע"פ שמים וארץ בשרשן בטה"ע לא שמתי כו' מטעם כל הנ"ל וד"ל וזהו כי עמך מקור חיים היינו בבחי' צמצום הראשון דישת חשך סתרו שלפני הארת אור הקו"ח שנק' קו המדה כנ"ל שבטל ונכלל בו כל מקור חיים העליונים דאבי"ע כנ"ל אך מ"מ באורך נראה אור ויש בזה ב' פירושים כנ"ל הא' לגריעותא שמ"ש נראה לשון הסתר והעלם עצם האור כמו אור הנראה ע"י מסך שנשתנה מהות עצם האור ונק' אספקלריא דלא נהרא וכמו מראה הנבואה ע"י צמצום דכברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' וכמו אור הנכפל (שנקרא ווידער שיין) או כמו מראה שאינו רואה בה רק דמות ולא עצם וכל זה משלים להבין בכל עיקר ושרש הצמצום הראשון הנקרא מק"פ שאז האור הנראה בא בשנוי המהות וכ"ש במסך שבין עצמות המאציל לנאצלים בכל פרצוף עד מל' דאצילות בבריאה שנקרא מסך ומבדיל כו' שהכל בא במדה ושיעור עפ"י מאמר קו המדה כנ"ל במצות הרוחניות דאבות וכה"ג אבל מדרגה הב' הוא למעלה מעלה הרבה מצמצום דקו"ח הנ"ל והוא בבחי' פנימיות מוה"ע ממש שמלובש בתו"מ בפ"מ דוק' כנ"ל באריכות וזהו פי' הב' במ"ש נראה אור דהיינו שאנחנו בנ"י דוקא נראה אור בתוך אורך העצמי שלפני הצמצום הראשון שלא ע"י העלם ומסך כלל ולבד זה נראה אורך העצמי בתוס' גלוי אור בהבהקה ויתרון האור הרבה שלא הי' נראה כזה כלל בלתי התלבשותו בשמים דוקא וזהו באורך העצמי שבתו"מ במוה"ע ממש נראה אורו ביתרון ע"י שמים שמשפילי לראות שם דוקא שמהתלבשות עצמות אורך בשמים במ"ת ובמצות בארץ בפ"מ דוקא שם דוקא נראה אור העצמי והפנימי ביתרון גדול הרבה וכמו הרואה ע"י זכוכית בהירה שמבהיק האור ביותר הבהק' וביותר התרחבות לאין שיעור כמ"ש בחיי העוה"ב עין לא ראתה כמו שהעין לא תראה באו' בהיר ביותר כ"א ע"י לבוש זך ביותר וזהו שאמר בתורתו של ר"מ הי' כתוב כתנות אור באלף דהיינו בחינת ברורים דעה"ד טו"ר דשרשו בחשמל דק"נ שהן כתנות עור בעין בשביר' הכלים דז"מ דתהו ולאחר הבירור יהיו בבחי' לבוש זך כאור הנראה מחמת הזדככות הכלי ביותר כו' משא"כ עתה נהפוך הוא שבחי' חשמל דנוגה הוא בחי' המסך שמפסיק ונקרא אספקלריא דלא נהרא וזהו פי' השני דנראה אור וע"י מסך דוקא דהיינו כשאין תו"מ בפ"מ בישראל שאז מקבלים יניקתם מע' שרים דנוגה ששם הוא הסתר הפנימי' כמ"ש אסתיר פני ע"י דאסתלק לעילא ונמשל לשינה כו' כנ"ל שאז א' אין כמוך באלמים כו' ואז נאמר מציץ מן החרכי' שבמסך והיינו פי' הב' דנראה אור ע"י הסתר וצמצום גדול בשמים וארץ היפך פי' הב' דלעיל וד"ל:

(יט) ואחר כל הנ"ל יש להבין בענין מנורת זכרי' ענין וגולה על ראשה ושנים זתים עליה כו'. דהנה מובן מכל הנ"ל בענין מגביהי לשבת משפילי לראות לפי פי' הב' דלעיל בלראות בשמים כו' דדוקא ממקום שעלה לשם כשמגביהי לשבת בעילוי אחר עילוי בעצמותו ממש לאין קץ ושיעור כלל משם דוקא הוא משפילי לראות ולהתגלות בבחי' שפלות וירידה ע"י תו"מ שישראל עושין למטה דוקא להיות מאיר גם בע"ס דאצילות בתוס' אור מרובה על העיקר הרבה יותר מכפי המדה דקו המדה עד שבכלל מאתים מנה לפי שירידה זו מן פנימית העצמות ממש שלגדולתו העצמי' אין חקר כלל כו' וזהו ענין המנורה שראה זכרי' שנים זתים עליה שמאליו נמשך ויוצא השמן מן הזתים שמימין הגולה ומשמאלה אל הגולה ומן הגולה אל הז' וז' מוצקות ומן המוצקות לנרות