נג,א

בע"כ ומושל ברוחו ויצרו לבלתי עשות הרע בעיני ה' מצד שירא למרוד בקונו לעשות הרע בעיניו ולעבור על רצונו כו' הנה זהו העול' על כל מדרגות העבוד' שבלב באוי"ר פנימית וזהו שא' נאם דוד בן ישי הקים על הקים עולה של תורה כו' שהוא בחי' כתר ש"ט הנ"ל שעולה ע"ג ג' הכתרי' כנ"ל שמזה נעשה בחי' כתר שבכתר שנק' עטרת תפארת כו' וכמ"ש אבן מאסו וכו' א' ב"ן שבעול מ"ש בחי' מל' דמל' שהוא בלתי בחירה שרשו ברצון העצמי שלמעלה מן הבחירה שהוא למעלה מטעם לרצון אף טעם כמוס כי התחלקות הרצון מהיפוך להיפוך זהו בא מצד הטעם שהוא תענוג שברצון ע"כ ישונה הבחירה כו' אבל למעלה מן התענוג שברצון הוא עצם נקודת מקור התפעלות הרצון שאינו בשם התפעלות רצון כלל ולא בשם בחירה כלל ע"כ איננו משתנ' לעולם והוא הנקרא כתר ש"ט כמ"ש ויעש דוד שם שהוא שם ב"ן דעול מ"ש כמ"ש הקים על כו' והוא מ"ש טוב שם משמן טוב דהיינו למעלה גם מענג הנעלם שבחכמ' הנק' שמן הטוב על הראש דכה"ג והוא מקור זה התענוג הנעלם שנמצא בסוף מעשה בעול דוקא שמזה דוקא נשלם התענוג שברצון וכמ"ש במ"א במשל הבונה בנין שכאשר נשלם המעשה בפ"מ אז נשלם התענוג ורצון שהי' לו לבנין זה וכמ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה בפ"מ והנה טוב מאד למעלה מטוב ותענוג כשעלה ברצונו כו' כי התענוג ורצון הקדום הי' רק בשביל המעשה ולזאת אין שלימות לרצון הקדום רק מגמר המעשה וא"כ הרצון הקדום מקבל מן השלמת המעשה וזהו שרש ענין מצוה בפ"מ דוקא שלמעלה מן הרצון ותענוג שבמצוה עצמה עד שמחמת הפ"מ יבא הענג שברצון המצו' לשלימותו והן טעמי מצות שיתגלו בימות המשיח רק מגופה של מעשה דעכשיו דוקא והן שמחה ש"מ השמחה היא רק מצד המעשה של המצוה שקיים רצון העליון בפ"מ ולא מצד השמחה בכוונות המצוה וראי' מג"א ורוה"ק שזכה האריז"ל רק משמחה ש"מ בלא כוונה וסוד כלל ונמצא דור האחרון הזה הגם שחסר להם כל בחי' אור וחיות האלקי באוי"ר עד שלא נשאר רק עצם המעשה וגם השמחה ש"מ רק מן הפ"מ לבד אדרבה היא הנותנת שיהי' מזה דוקא בחי' כתר ש"ט דמשיח שע"ז א' טוב שם משמן טוב כו' וכמ"ש אבן כו' היתה לראש פינה עטרת תפארת כנ"ל והיינו ענין הגולה ושני' זתים עלי' שראה זכריה שהוא בחי' כתר ש"ט דמשיח שלמעלה משמן הטוב שבראש כו' וכמשי"ת ב"ה וד"ל (שהוא רק ביטול הרצון ע"י עול העבודה בלא טעם ששרשו למעלה מן הטעם ותענוג שברצון וחכמה הנק' שמן הטוב או שמן למאור כו'):

(כג) והנה במנורה דזכרי' הי' שני דברים הא' המקור הראשון שהוא הזתים שמימין ושמאל המנורה שמריקים השמן לגולה והב' המקור השני שנמשך השמן מן הגולה אל המוצקות ומן המוצקות לנרות המנורה כו' וכללות הענין דמנורה זו שראה זכרי' הוא בזמן הגלות דוקא שמגביהי לשבת כו' וכנ"י בתכלית הירידה למטה עד שאין אור דתורה ואור אהבה רבה דכה"ג העליון מגיע להם לעוררם בהתעוררות אוי"ר ותשובה כו' כנ"ל אך עכ"ז נמשך אתדל"ע מצד עצמות אא"ס שלמעלה מבחי' אור דחכמה (והיינו כתר ש"ט שלמעלה מכתר תורה וכ"כ וכמ"ל) שאין שום העלאת מ"ן מעורר שם כלל מאחר שהוא מוגבה ומרומם בבחי' עילוי העצמות ממש רק ע"י ביטול רצון בע"כ דוקא (שלמעלה מן הבחירה ורצון כנ"ל וזהו ההפרש בין כתר מל' שמלכותו ברצון קבלו במ"ת שהוא כתר מל' וכתר תורה בין עול מלכות כעבד לאדון שעולה ע"ג מטעם הנ"ל) והוא ענין הזתים שעל הגולה שהוא בחי' התעוררות המשכה עצמי' ומקורי' מצד עצמיותו לכנ"י כמו שמלמטה למעלה מבטלים רצונם בתמידות גם בלי התעוררו'