ה,ב

(ז) והנה כתי' ובהעלות הנרות כו' יקטירנה בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה הרי הקטרת מיד אחר העלא' הנרות בערב ואחר ההטבה בבקר וכך הוא בסדר המערכה דהטבת ב' נרות קודמת לקטרת ויש להבין מה שייך הקטרת לנרות המנורה והנה ענין הנרות מבואר למעלה שהן העלא' נש"י שיאירו באור ה' עד שיהופכו המדות דק"נ כו' והקטרת הוא להעלות לבחי' האותיות של המדות כי הנה ידוע שאותיות המחשבה מלבישים למדות שבלב שהרי אנו רואים שכל התפעלות אוי"ר שבלב מיד עולה למוח להרהר מה שבלבו בצירופי אותיות מחשבה ונק' הרהורי לבו ממש כפי אופן ההתפעלות שבלב כך יהיו אופן צירופי אותיו' המח' אם בדבר טוב לאהוב ולחשוק או לדבר רע לברוח והנה המח' שבמוח הוא כח בפ"ע ואיננו שייך למדות שבלב כלל שהרי גם בלא התפעלות שבלב ישוטטו מחשבו' תמיד רק שאין בהן אור וחיות כ"כ (וגם אותיות מחשבת שכל שנראין כמו שמתהווי' מן השכל עצמו אינו כן רק שהשכל מתלבש באותיות המח' ונמצא המחשבה לבוש לשכל ולבוש למדות שבלב והמח' בעצמה הוא כח בפ"ע לחשוב ולהרה' כל דבר מה גם שאינו שכל ומדה כלל אמנם במחשבת שכל יש התפעלות חיות כמו התפעלות הפחד שמתהווה במחשבה כשחושב בדבר המפחד וכמ"כ מן התפעלות יראה ופחד שבלב מתפעל במחשבה להרהר בו תמיד ואין הפרש בזה רק שכאשר המחשבה תתפעל מן הפחד נק' המח' משפיע והלב מקבל וכאשר הלב מתפחד נק' הלב משפיע אל המחשבה וכן במדת האהבה והדביקות בלב משפיע להרהר במוח או להיפוך מהתפעלות המחשבה והרהור יומשך להתפעלות הלב ולעולם היראה מתחיל במוח ומסתיים בלב והאהב' מתחיל בלב ומסתיים במוח וכן הכעס וקפידא תחלת' במח' שתכף יתפעל במוח (צו ריצעט) ואח"כ יומשך ללב ולהיפך החסד וטוב והסבלנות תחלתו בלב ואח"כ במוח (ואין זה מוכרח שאנו רואים להיפוך ג"כ שהכעס וקפידא בלב תחלה ואח"כ מהרהר במוח ולא ינוח והחסד ורחמים מתחיל במחשבה כשחושב על עני ומדוכא יתפעל במוח ויכנס בלב וכן באוי"ר ע"י הרהור לתאוה במוח יחמוד בלב ומפחד בלב יתפעל במוח ובאמת המוח והלב קשורים זה עם זה והיו לאחדים ממש וכמ"ש במ"א) (אך לענין ההתפעלות (שנק' צו ריצעט) המחשבה עלולה להתפעל ביותר מדבר שנגד רצונו מאד יותר מן הלב באופן שהלב יוכל לכבוש מן הכעס וקפידא והמחשבה לא יוכל לכבוש וגם בדבר חמדה ואהבה לא יוכל להסיח מחשבתו מלהרהר בה וכ"ז מפני שיש שרש למח' בעצם הנפש ממש עד שכל הנפש מתלבש במחשבה ויש בכלל מאתיים שממילא גם הרצון ושכל ומדות מתפעלים ע"י המחשבה דוקא וד"ל):

(ח) והנה עכ"ז הגם שכל התפעלות השכל והמדות שבלב הוא ע"י המח' מ"מ המח' עצמה בלא לב ושכל אין בהן חיות כלל ונמצא דהמחשבה של המדות אין להם חיבור עמהם כלל דגם שנתקנו המדות אוי"ר רעות להפכם לקדושה כנ"ל יכול להיות שהמחשבות רעות שנעשים מהם עדיין אין להם תיקון כלל וכלל כי נשארו במציאותן אף אותן אותיות שמלבישים למדות שבלב בשעת התפעלותן כשכובשם לא יעלו עמהן כל אותיות הצירופים דמחשבה כי הן רק צירופי' בלתי מתחברים בעליות המדות וכ"ש אותיות מחשבה שאין בהם חיות המדות כלל שלא לה' המה אע"פ שחושב בקרירות מ"מ מטמא' המחשבה בדבר רע שנק' הרהורי עבירה שקשים מעבירה לפי שהוא בחי' מקיף דנפש שלמעלה מא"פ וכמ"ש מלפפתו לנשמה בלכתה מעוה"ז כו' וכ"ז יש בלבוש השני שנק' לבוש הדבור שגם הוא יוצא מהבל הלב דוקא בקול וגרון מלמטה למעלה והוא המלביש את המדות שבלב בלבוש חיצוני יותר וכמו שאנו רואים שהתפעלות אוי"ר שבלב באים בדבור בפה ויש בדבורים של אהבה חיות רב וכן בדברי כעס וכו' ויש דב"ט