ו,א

רבים שאין בהם חיות הלב כלל וכולן צריכין תיקון ועליה שלא ישארו בהיכלות הקליפות ומו"ד הללו המלבישים המדות קשין יותר לעלות מפני שבעליות המדות ישאר רושם מקצת מן המדות במו"ד להחיותן ולפי שהן נמוכים יותר מן המדות עד שנק' לבושים לא יגיע אליהן האור דחכמה כ"ח מ"ה הנ"ל להעלותם ולהפכם לקדושה ונשארו למטה בעולם הפירוד זמן רב וע"כ יוכל להיות שיתוקן נשמת אדם מן הרע בגלגולים רבים בכל כחותי' גם במדות דק"נ כנ"ל אבל המו"ד שלא לה' המה כל ימיו אין להם תיקון ונעשה מהם לבושים צואים לבושי מסאבותא לנשמה בלתי תעלה לעולם והוא הנק' כף הקלע שקשה מן הגיהנם כידוע וכמ"ש במ"א:

(ט) והנה שרש הענין הוא למה המדות רעות עצמן יכולים להזדכך ולהתברר ע"י אור החכמה כ"ח מ"ה הנ"ל ומו"ד א"י להתברר הנה ידוע שאין אור החכמה מתפשט רק עד כלות אור וחיות המדות בלבד ולא לחוץ מן המדות כלל (כידוע בע"ח דיסוד אימא מסתיים בחזה דז"א שהוא הבל הלב ולא עד בכלל וזהו בינה עד הוד אתפשטת ולא ביסוד ונק' יוסף יתום מאמו ויסוד אבא ארוך משל אימא שמסתיים ביסוד ז"א שהוא בקיעת הבל הלב בדבור אבל אין אורו מגיע בדבור ולא במחשב' שיוכלו להתברר) כי הנה המדות בעצם תולדתם הוא מחו"ב שנק' או"א כמו גם המדות אוי"ר טבעיי' דנוגה יש להן מקור המולידם ולזאת יוכלו להזדכך ולהתהפך לאוי"ר דקדושה וכמו ואהבת את ה' בכל לבבך בשני יצריך כו' ע"י ביטול דכ"ח מ"ה דחכמ' דקדושה כנ"ל אבל המו"ד שהן לבושי' חיצוני' שלא יש להם מקור בחו"ב רק מרחוק מאד כי אין בהם אור וחיות המדות כלל רק בחי' דומם לבד ע"כ לא יבא בהן רוחניות האור דחכמה בבחי' הארה והתפשטות בתוך תוכם לבררם ולזככם רק בהעלם גדול ולזה נשאר בהן הרע בלי תיקון כנ"ל משא"כ המדות שנק' בן ובת מפני שמאיר בהן אור דחכמה גם בכלות חיותם בחזה כו' מתעלים גם הם ע"י אור החכמה (ואע"פ שלכאורה נהפוך הוא כידוע ששרש האותיות דדבור בחכמה דוקא כמאמר דאבא יסד ברתא שצרופי אותיות הוא בא מכח החכמה דוקא וכמ"ש מצרף לחכמה כו' וראי' מן התינוק שא"י לדבר עד שיאיר בו כח החכמה שבנפשו כידוע וגם אותיות המחשבה שרשן הוא אור אימא שהוא בחי' ה"ג מנצפ"ך דאימא דאוזיפת מאנהא לברת' שמסתעף מזה מו"ד שנק' לאה ורחל ולפ"ז יש לאותיות שרש יותר בחו"ב מן המדות אע"פ שהן תולדתם כי האותיות מיוחדים בחו"ב ממש כו'):

(י) אך הענין הוא כידוע דמ"ש אבא יסד ברתא היינו רק צרופי האותיות אבל גוף האותיות שרשן בעצמות הנפש ממש שלמעלה גם מן הרצון והן כ"ב אותיות הקבועות בנפש ברוחניות טרם שבאו לגלוי אח"כ בחו"ב (דבור בחכמה ומחשב' בבינה) ע"כ יש ביכולת אותיות המחשבה להעלים השכל והשגה דבינה בתוכן ויש בדבור כח יותר מעצם נקודת השכל וחכמ' שבא בדבור ונק' בינה יתירה כו' וכמ"ש במ"א ואדרבה היא הנותנת שאין אורות דחו"ב מגיעים במו"ד כנ"ל דאור אבא מסתיים בהבל הלב שמשם יוצא הדבור ואינו מתפשט בגוף אותיות הדבור שבוקעים מקול הגרון רק שמצטרף אותן בלבד כנ"ל וממילא אינו מאיר ומתפשט בהרהור ומח' שבלב ואע"פ שמאיר באותיות מחשבת שכל שאין שכל וחו"ב בלא מחשבה כלל אבל בחזה הלב מסתלק שם כמו שאמ' שמסתיים שם וגם אור אימא ע"י ה"ג מנצפ"ך מצרף ומחלק אותיות המח' אך לא יגיע בחזה הלב מפני שנבקע יסוד אימא ומסתלק אורה וע"כ יסוד אבא ארוך כו' וכנראה בחוש שלא יכול כלי אותיות השגה דבינה להכיל התפעלות השכל ונבקע ומסתלק אורה כו' וזהו שהתפעלות השגה דבינה יבקע אבל הארת