ז,ב

דחו"ב כו' וד"ל אבל הקטורת ענינו הוא בחי' הבירור דמקיפי' שלמעל' מן החו"ב ומדות כו' שאין אור החכמה מתפשט שם כלל כמו אותיות מו"ד דק"נ שמקיף לחו"ב ומדות כנ"ל שאין להן עלי' ובירור כלל ע"י כח מ"ה דחכמה אבל ע"י הקטרת דוק' מתבררין ועולין גם הם להיות בבחי' מקיפי' דקדושה ולזה מעלת הקטורת יותר מן הקרבנות והענין הוא כידוע די"א סממני הקטרת הן נגד י"א ארורים דקליפה שהן יוד מקיפי' (והלבונה עולה ע"ג כו' שעל ידו יוכלו ליכלל בקדושה) וכאשר יעלו לריח במעש' הקטרת מתהפכי' מארור לברוך כו' ונעשה מהן ריח ניחוח לה' הרבה יותר מריח הקרבנות אע"פ שנאמר בהן ג"כ ריח ניחוחי כו' כידוע ההפרש ביניהן שריח המאכל בטעם שבו יערב לנפש שיתחבר בגוף לאור וחיות יותר במוח ולב כו' אבל ריח הבושם דקטרת הוא הריח שאין הגוף נהנה ממנו רק הנשמה כמאמרז"ל כי הבושם אינו מין מאכל כלל רק כמו דומם בעלמא והן דברים חריפים וקשים שאין בהם טעם כלל להחיות הגוף ואין להן חיבור כלל עם הדם ובשר ואברים רק לרוחניות הנפש עצמה תשיב הריח וז"ש זה הריח שהנשמ' נהנית ממנו ולא הגוף כו' והנה הגם שנפלו בשבה"כ בתחתית המדריגות ונק' י"א ארורים שנק' סם המות כו' אך בהקטרתן למעלה מתהפך מסם המות לסם חיים שנעלה יותר מבחי' אור דחכמה עד שמוסיף אור וחיות חדש ממש גם בשם הויה דחכמה שבמוחא כו' ועד"מ הריח החזק שמשיב את הנפש ממש עד שגם אור השכל שבמוח יתחזק והוא בחי' מקיף העליון ביותר שעושה משיבת נפש למעלה כבי' להאיר תוס' אור חדש ומוחין חדשים גם בנר"נ באו"כ כו' ולזה הטעם ע"י הקטרת דוקא עולין ומתבררין המו"ד שלא לה' המה שהן בחי' מקיפי' דק"נ גם הם עולין להיות בבחי' מקיפים דקדושה ע"י הקטרת דוקא מפני שאין כח זה בקרבנות כלל מטעם הנ"ל דאין אור החכמה מגיע לשם כלל וכנ"ל בענין הורידי כנחל כו' וד"ל (וכמ"כ בתפלה שבמקו' קרבן אין כח כלל להעלו' המו"ד דק"נ כ"א במוחין ומדו' לבד מטעם הנ"ל):

(יד) אך הנה בחי' הבירור דחכמה במדות הנ"ל צריך להיות תחלה ואח"כ הבירור דמו"ד דק"נ כו' מפני שהבירור צ"ל תחלה בפנימי' דרצון ושכל ומדות ואח"כ בחיצוניות דלבושי' דמחדו"מ כו' ולזה הטעם אמרו דהטבת ב' נרות קודמת לקטרת שהטבת הנרות בחי' המדו' דנש"י הוא ע"י אור החכמה במדות דוק' כנ"ל הוא קודם לקטרת ואח"כ מתבררים גם המו"ד ע"י הקטרת שאין אור החכמ' מגיע להם לבררם כו' וכמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות ואח"כ יקטירנה וכן בבקר בבקר בהטיבו כו' ואח"כ יקטירנ' כו' אבל אם לא הבירור דמדות ע"י החכמ' תחלה ע"י החכמה לא יועיל הקטרת לברר למו"ד דק"נ כלל ולכאורה הי' ראוי שיבורר הקשה יותר בתחל' וממילא יבוררו המדו' דיש בכלל מאתיי' מנה אך הנה מבואר למעל' שבאותיו' מו"ד יש ב' מדריגות א' בבחי' כלים לאו"פ והן אותיות לרצון ותענוג ושכל ומדות שבלב שנק' הרהורי לבו ומוחו כו' שיש בצירופי אותיות אלה אור וחיות רב מאד מן המוח והלב וכו' וצריך שיבוררו תחל' והוא ע"י בירור המדות ומוחין ורצון כי בעלותם יעלו עמהם גם כל האור וחיות שבאותיות שנק' כלים והוא בחי' פנימית החיות של האותיות מו"ד שנתברר תחל' ואח"כ לא נשאר רק חיצוניות שלהן שהוא בחי' דומם בעלמא שא"א להתברר ע"י החכמה שבמדות כנ"ל אז הן מתבררי' ע"י הקטרת ע"י סממני' שאין בהם טעם כלל כנ"ל משא"כ אם הי' באותיות מו"ד האור וחיות פנימית עדיין לא היו יכולים לעלות ע"י הקטרת כלל כו' כי זהו הכלל דאחר בירור כל הפנימית בנקל יותר להתברר גם החיצוניות הנשאר בצמצום כו' וד"ל (דא"פ מזכך חצי הכלי מבפנים וא"מ החצי שמבחוץ שהן עצם האותיות כמו שהן בנפש שלמעלה מרצון וחו"ב ומדות כנ"ל ועיקר