ח,א

הטעם הוא שאחר בירור נר"ן דצלם יומשך כח המקיף דיחיד' לברר גם האותיות דמו"ד שקבועים בעצם הנפש כמו קרבן עולה על הרהור המוח ולב אז מכפר על הרהור האותיות הללו שבעצם הנפש ע"י הקטרת (דוגמא לזה הוידוי בתשובה שתחלה צריך לעקור הרצון ומדות שבלב בשב ואל תעשה כו' ואחר כך צריך להתודות בפה דוקא לפרט חטאיו ואם עשה תשוב' שבלב ומעשה ולא הספיק להתוודות אין מוציאין אותו מגיהנם מפני האותיות שלו שבעצם נפשו שלא נטהרו עדיין עי"ז כ"א ע"י ווידוי בפה שמתקן בזה הצירופים הרעים שבחטאים שלו שבעצם צלם נפשו וד"ל) וכמו שא' רשע עוונותיו חקוקים על עצמותיו וכה"ג):

(טו) ומעתה יש להבין עוד מ"ש בסדר המערכה דאביי דישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה' נרות והטבת ה' נרות קודמת לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת ב' נרות והטבת ב' נרות קודמת לקטרת וקטרת קודמת לאברים (איברי התמיד) ואיברים למנחה כו' ויש להבין דלפ"ז הרי דם התמיד קרב בין הטבת ה' נרות ובין הטבת ב' נרות וקטרת ואיברי התמיד אחר נרות וקטרת ולמה נחלק הקרבת קרבן התמיד בין הקרבת דמו לאיבריו דדמיו קרב דוקא קודם לב' נרות וקטרת ואיבריו אחר נרות וקטרת ולמה הפסיקו בב' נרות וקטרת בין הקרבת דמו להקרבת איבריו ולפי הנ"ל צ"ל הקרבן דבהמה קודם קטרת והיה ראוי שיהי' הקרבת אברי התמיד קודם לקטרת כמו שנרות קודמת לקטרת דקרבנות ונרות הכל בבירור שע"י החכמה שקודם כו' ויש להבין תחלה שרש ענין התפלה שתקנו במקום קרבן ויש להקדים תחלה ביאור ענין ק"ש שיש בה מצות מס"נ כמ"ש ואהבת בכל נפשיך אפי' נוטל את נפשך וידוע דבאחד צריך למסור נפשו בשעה שמאריך באחד וא"כ הרי יש כאן ב"פ מס"נ ואיך יתכן למס"נ שבפעם ב' בואהבת אחר מס"נ באחד וידוע שיש ב' מס"נ א' בנשמה האלקית שתוכלל ותדבק בדביקות עצום באח"פ בעצמות אא"ס ב"ה ממש כי נר הויה ממש וחלק אלוה כו' וביח"ע דע"ס בעצמות דכונתו שלם בתיבת אחד תדבק נשמתו במקור חוצבה כמו ביטול הנר בפני האבוקה שנמשך ממילא ומאליה כך כל ניצוץ האלקי נמשך בעצם טבעה ממילא אל מקורא דכולא באמת ובתמים בכל או"א וזהו מס"נ דנשמה באחד ומס"נ הב' בכל נפשך היינו נפש הטבעית שבחומר גופני שתעלה גם היא למקור חוצבה והוא מ"ש אפי' נוטל כו' שהוא הפשטת כל רצון זר מתאות הגופני ולמסור הכל לה' לבדו וזהו בכל לבבך בשני יצריך ובכל נפשך במס"נ בפ"מ שע"ז היה ר"ע מצטער מתי כו' שיהיה לבו ונפשו הטבעית מוכן באמת לבא למס"נ עקה"ש שזה יש בכח בכאו"א כו':

(טז) והנה בחינת ביטול והתכללות זו דנה"ט במקור חוצבה הוא רק בבחי' בפני שור שבמרכבה שהוא שרש נפשו' הבהמיות רק שנה"ב דאדם הוא בפני אדם שכלול בפני שור כו' ששרשו במל' דבריאה ויצי' כו' ונמצא כללות ההפרש בין מס"נ דאחד שהוא ביח"ע שבעצמות א"ס ומס"נ דואהבת הוא בהתכללות מקור חוצבם במל' שבבי"ע שנק' יח"ת דבשכמל"ו כידוע (ואע"פ שכל מס"נ הוא דוקא לה' לבדו שהוא מהו"ע ממש כמ"ש אליך ה' נפשי אשא אליך דוקא וכמ"ש אפי' נוטל כו' מ"מ הליכת הנפש היא אל מקור חוצבה במל' שבמרכב' דבי"ע כו' ומשם עולה ונכללת למעלה מעלה במהו"ע כו') (ור"ע שהיה מצטער על מס"נ בפ"מ בגוף משמע שלא נחה דעתו ממס"נ בנשמה בכח האלקי וא"כ שרשו יותר נעלה וכמ"ש בי' הרוגי מלוכה דגופי' שלהם אתמסרו כו' בהעלאו' מ"ן נצחי' וזהו שהיה מאריך באחד בשעת מס"נ הטבעית בגופו עד שיצא' נשמתו עם נה"ט באחד ממש כאחד וד"ל) והנה באמת יש להבין בב' מיני מס"נ הללו ביח"ע ויח"ת שנק' סובב וממלא בכלל מהו ההפרש ביניהן דלפי הנראה הרי ב'