ט,א

היא חומריי' ובאה בבחי' הפירוד הרי החשך מחומר הגסות שבה יסתיר אור האלקי לגמרי לבלתי תעלה אלא תרד למטה כבהמה וכמ"ש רוח בני האדם העולה היא כו' ורוח הבהמה כו' (ובאמת לולי המסך המבדיל שנקרא בלשון הגמרא אחורי הפרגוד היה כח אור האלקי מאיר גם בגסות דק"נ כמו שלפרקים יאיר בע' שרים ומתבטלים כמו הבו לה' כו' ייראו מה' כל הארץ וכמו באדם בעתים שונים יפול גם בלבו החומרי הרהור תשובה ונשבר ונכנע באמת לאמיתו כו'):

(יח) והנה ידוע שהנשמה עצמה א"צ תיקון כי היא באה מעולם האצי' שהיתה צרורה שם בצרור החיים ממש ולא ירדה למטה רק לתקן את הנה"ט שנק' לבושי נגה וכמ"ש בע"ח וירידה זו צורך עליי' היא דהיינו שיהיה עילוי גדול לנשמה האלקי' יותר מעלי' עצמה ע"י מה שתזכך ותברר ותעלה באור קדושה ויחוד עליון לנה"ט שמכיר לבוראה בהתפעלות המוח ולב גשמי' באוי"ר שכליים וטבעיים עד שתבא למס"נ בפועל ממש וכמ"ש בכל נפשך הוא נה"ט אפי' נוטל את נפשך בפ"מ שמזה יהיה יתרון עליה לנשמה במס"נ שלה באחד וזה פלא גדול לכאורה שהרי מבואר למעלה בבטול והתכללות דמלאכים הוא במקור חוצבם במל' דבי"ע וזהו הנק' בטול היש לאין האלקי' המהו' אותו כו' והוא עפ"י ערך כח השגה אלקי' בכל א' ביח"ת דממלא כו' וכך הוא עד נה"ט בערך הגסות שבה שגם היא תתפעל באוי"ר ע"י התבוננות שלה ביח"ת בבטול היש לאין כפי אשר תוכל שאת במוח ולב הגשמי עד שיגיע למס"נ שיהי' לבו ונפשו הגשמיים מוכן למס"נ ואמנם לא תעלה רק למקור חוצב' בבחי' צמצום האור האלקי בחיצוניות העולמות אבל מס"נ של הנשמה האלקי' אין זה בא מהתבוננות בטול היש לאין דבחי' ממלא כי א"צ לזה כלל מאחר שמקורה בשם הוי' דאצילות עצמו דכתיב שמש ומגן כו' שלמעלה מנרתק השמש הוא שם אלקי' המסתיר שבאצי' מאיר עצמות אא"ס ב"ה בגלוי עד שמאיר על נשמה פרטית זו שנק' נר הוי' ממש והוא ענין דביקותה במס"נ בהשגת' ביח"ע דע"ס במהו"ע דא"ס איך שאין ערך בין האצי' לעצמות המאציל ואיכות יחודם בו כשלהבת הקשורה בגחלת וכה"ג ומזה דוקא יבא לנשמה עיקר מס"נ שלה שהוא הביטול והתכללות בבחי' אין דא"ס עצמו בביטול עצמי כנר כו' ולא בבחי' ביטול היש לאין בלבד שזהו כל עיקר ההפרש בין ב' מיני מס"נ הללו דאחד ובשכמל"ו כידוע שיח"ת דבשכמל"ו הוא רק ביטול היש הנפרד לאין האלקי ויח"ע הוא ביטול באין עצמו כנ"ל ולפ"ז יקשה מאד איך אפשר שיתעלה העיקר ע"י הטפל והוא ירידת הנשמה לברר לנה"ט שעי"ז תעלה יותר כנ"ל מאחר שיח"ת דביטול היש לאין דנה"ט נכלל ביח"ע דנשמה שיש בכלל מאתים מנה וד"ל:

(יט) אך הנה באמת אע"פ שהנשמה שרשה למעלה הרבה מנה"ט כנ"ל כל עיקר ירידתה לצורך עליה היא ודוקא ע"י מה שתעלה ותתקן לנפש הטבעית שזהו עיקר מצות מס"נ בוכל נפשך (וראי' מר"ע שהי' מצטער על קיום מצוה זו דמס"נ בפ"מ שעי"ז יצא' ונכללה נשמתו באח"פ כו') וגם ראי' ממ"ש בזוהר דמבטשין לגוף עי"ז סליק נהורא דנשמתא וע"ז הוסד עיקר התו"מ ותשו') ולהבין זה איך שע"י ביטול היש לאין ביח"ת יש כח גדול ורב יותר מביטול עצמי דנשמה ביח"ע עד שעל ידה תתעלה הנשמה בעילוי שלא היה לה מצד עצמה כלל הנה ידוע בענין בע"ת שגדולים מצ"ג שצ"ג מבחי' התיקון דיח"ע ובע"ת משכי לי' לקדב"ה בחילא יתיר כו' לפי ששרש נה"ט מפני שור שבמרכבה ויש כח במרכבה עליונה יותר מבחי' הרוכב שהוא בחי' אדם שעל הכסא מאחר שנושאות את הכסא כו' דהיינו שנושאים ומעלים לבחי' אדם זה למעלה מעלה מבחי' אדם והוא בעצמות המאציל שנא' בו כי לא אדם הוא וכו' מפני ששרשם בבחי' התהו