ט,ב

שלפני התיקון וכמ"ש ואלה המלכים כו' לפני מלוך כו' שזהו בבחי' ס"ג שלמעלה משם מ"ה דאדם דתיקון כמ"ש בע"ח ומזה הטעם עצמו הוא שיש כח גדול ורב בנה"ט להעלות לנשמה שהיא בבחי' צלם אדם כנ"ל והוא הענין דבע"ת משכי כו' פי' חילא יתיר היינו מצד שרש דנה"ט בבחי' התהו שלפני התיקון כי הנה כתיב אדם ובהמה תושיע ה' הוא נה"א ונה"ט שנק' אדם ובהמה בחי' מ"ה וב"ן כידוע והיינו מ"ש וזרעתי ב"י זרע אדם וזרע בהמה כו' ורוח האדם העולה למעלה ורוח הבהמה כו' אך יש יתרון מעלה וכח רב וגדול יותר בבחי' בהמה כאשר יהופך הרע לטוב ע"י תשובה מעומקא דלבא להיות בכחו להעלות להנשמה שנק' אדם כי שרשה מגיע למעלה מעלה משרש הנה"א שאור הנשמות גם בצ"ג אינו רק בבחי' אור החכ' שנק' אב ומקור תולדות כל הנשמות כמ"ש בנים אתם להוי' כו' והוא בחי' מוחין דאבא שבז"א דאצי' כידוע שנק' אדם דאצי' כו' אבל שרש בחי' זרע בהמה שנקרא נה"ט הגם שמקור חוצבה הוא רק בחיצוניות דפני שור כו' מ"מ מצד שרש הבהמות וחיות דמרכבה לפני עולם התיקון דאדם כנ"ל הוא למעלה הרבה משרש הנשמות שבאדם העליון דאצי' ולכך בע"ת משכי לי' לקוב"ה עצמו בחילא יתיר מן נשמות דצ"ג עד שבמקום שבע"ת עומדים צ"ג א"י לעמוד כמו הטעם שהחיות דמרכבה נושאות את הכסא כנ"ל וד"ל וז"ש דוד ואני בהמות הייתי עמך בהמה שלמטה מן הדעת ששרשה בבהמ' רבה שלמעלה מהדעת שהוא בבחי' עצם נקודת הרצון שלמעלה מן הטעם ודעת דאדם וז"ש אדם ובהמה תושיע ה' וד"ל:

(כ) וזהו ג"כ שרש הטעם דקרבנות דכתיב אדם כי יקריב כו' מן הבהמה כו' דלכאורה זהו דבר פלא איך יכופר על נפש אדם החוטאת במה שמביא קרבן בהמה על המזבח הלא האדם בר דעת ואין הבהמה ערך אליו ואיך בזריקת דם והקטרת חלב דבהמה גשמיות יכופר עוונו ויתוקן צלם אלקים דאדם שפגם בחטאו אך הענין הוא דאדם כי יקריב מן הבהמה היינו הנשמה שנק' אדם בצלם אלקים שהוא כחו רב להקריב ולהעלות את הבהמה לריח ניחוח כו' שבתחלה האדם שהוא שם מ"ה דתיקון מעלה לבהמה בחי' ב"ן שנפל בשבה"כ ומברר ע"י הקרבת חלב ודם שבה באש של מעלה ודוק' אדם הוא המקריב הבהמה ולא יוכל זה זולתו וכמ"כ באדם שהיא הנשמה האלקי' מעלה לנה"ב שתעלה מגסותה ותבא לפני ה' כקרבן לריח כו' כידוע דתפלה במקום תמידין תיקנו והעיקר בק"ש בכל נפשך כנ"ל אבל אחר ההקרבה שמקריב האדם לבהמה ע"ג המזבח להעלותה אז נהפוך הוא שהבהמה תעלה לאדם זה שהקריבה לכפר על נפשו לתקן פגם שפגם בצלם אלקים ולהעלותו למעלה מעלה כנ"ל וז"ש בקרבנות לריח ניחוח לה' דוקא היינו לשם הוי' דאדם העליון שמוסיף בו אור חדש שלא היה בו והוא מצד שרש הבהמה בבחי' התהו שלמעלה מהתיקון כנ"ל וע"כ אחר ההקרבה דבהמה תעלה לאדם למעלה מבחי' אדם שמשם יתוקן לשרש נפשו כו' וד"ל (וכמ"כ באכילת אדם שהאדם מעלה את המאכל הצומח וחי בתחילה להיו' בבחי' אדם ואח"כ המאכל מעלה לאדם למעלה מבחי' אדם כמ"ש במ"א ע"פ האכל יאכל כו' אכילת מזבח ואכילת אדם כו' ואמנם כח התשובה למעלה גם מן הקרבנות כי התשובה היא מהפך הרע עצמו לטוב שהוא כמו ענין הקטרת שנהפך מסם המות לסם חיים כנ"ל וד"ל) (וכמ"ש בספר ד"ח באורך):

(כא) וזהו שכל הקרבנות טעונות צפון כמ"ש בקרבן תמיד ושחט אותו על ירך המזבח צפונה דוקא ולכאורה היה ראוי להיות יותר שיושחט בדרום שהוא בבחי' החסד דימין כידוע בענין המרכבה דפני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל וכן בסדר הד' דגלים צו"ד צפון בסטרא דגבורה ודרום בחסד