נח,א

ההלכות שנאמר בהן הליכות אלי הליכות עולם לו כו' להיותן בחי' דבר ה' ששרשו אחוז וקשור בבחי' עצמות המאציל ממש ע"כ בהן דוקא בחי' הילוך עצמותו ממש ולכן נק' הלכות עד"מ המלך כשהולך הרי כל מהו"ע בהליכה זו וכן הוא מ"ש הליכות אלי כו' אף בחי' התלבשות הליכות הללו הוא בדברים גשמיים שהן בבחי' פסולת הגסות דעוה"ז שנק' מר בחי' גבורות קשות דנוגה שנאמר בהן אשכלות מרורות כו' וכל התורה הוא לאהפכא מרירו למיתקא שהיא לטהר ולטמא כו' כמו כל הלכות טומאה וטהרה וז"ש להבדיל בין הטמא ובין הטהור הרי גם בשקצים טמאים נתלבשו ההלכות שהן בבחי' הבירורים דבחי' מרירו דנוגה ע"כ נקרא מרי דכיא בחי' מרירות שבא' ממקום טהור שהוא הכח מה שבחכמה אתברירו כל בחי' מרירות קשות רע דנוגה שזהו נק' דכיא כי אין טהרה רק לעולה מן הטומאה וז"ש מי יתן טהור מטמא לא אחד בחי' ח"ע דאחד היורדת למטה לברר כו' לרחק את הרחוק כמו לטמא את הטמא וטמא טמא יקרא ולטהר את הטהור כו' ע"כ נק' מרי דכיא וד"ל. וזהו ששה חדשים בשמן המור וקאי על הנשמה האלקית בבואה לג"ע כמ"ש ז"ל שמכריזין בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שלא תוכל לבא כ"א ע"י ששה חדשים בשמן המור שזהו בחי' עסק ההלכות שמלובשות בענין גשמי בבחי' מור ומרירות דגסות וחומריות עוה"ז להבדיל בין הטמא כו' ולפי שבח"ע דוקא בא בחי' בירור זה ע"כ נקרא שמן המור פי' שמן שרשו בח"ע במקור החכמה וכמו שמן המעורב במור שנקלט השמן במור ומריח ריח טוב כו' כן הוא אחר הבירור דח"ע במור דנוגה שעולה בבחי' ריח טוב כו' ע"כ ששה חדשים תעסוק הנשמה בשמן המור הזה וששה חדשים בבשמים כו' בהשגות פנימית התורה כו' ובחי' שמן המור הזה הוא ענין מרי דכיא שהן ההלכות וע"כ לא יבוטלו לעתיד וזהו שא' מגלת אסתר שכולל בזה גם מרדכי שנאמר וימי הפורים לא יעברו כו' וד"ל אך לכאורה אין זה מובן כלל שהרי לעתיד יהיה לאחר תשלום כל הברורים דרפ"ח כו' א"כ למה צריך לשמן המור שהוא בחי' הבירורים שבח"ע ולמה אמר גם בהלכות שהוא בחי' מרדכי שלא יבוטלו לעתיד ויהיו מוסתרים גם ביום ההוא דלעתיד גם שיבא אז לידי גלוי כנ"ל:

(יב) אך הנה יש להקדים לזה שלשה משלים הא' כמשל האבוק' הגדולה שמאירה למרחוק שכל שהאבוקה גדולה יותר תאיר למרחוק יותר ואע"פ שאם היה מדליק נר להאיר במקום זה הרחוק היה מאיר שם יותר מהארה זו שמגיעה לשם מן האבוקה מ"מ הרי כדי שיאיר למרחוק עושין אבוקה גדולה מפני שמעוצם גודל שלהבת האבוקה יגיע אור גם במקום זה הרחוק ואף שהאר' מועטת שם אבל מכח גדול הוא בא שהוא שלהבת גדולה המאירה ביותר כו' ועוד משל שני והוא כמו חבית המלאה ביותר שיוצא המים על כל גדותיה לחוץ לאבוד ובודאי זה שיוצא לחוץ לאבוד הוא כהפקר וגם מעט הם לגבי כל המים שבחבית מ"מ הרי הן באין לחוץ מצד עוצם מלוי החבית שנתמלאה ביותר וכן ברב לתלמידו שכאשר נתמלא הרב בעצמו חכמה ודעת במילוי גדול עד שיוצא לחוץ לאבוד נובלות מחכמתו לתלמידיו והגם שנובלות הן וכלא חשיבא לגבי עצם חכמתו מ"מ מכח גדול שבעצם חכמתו הן באין כאשר נתמלא כחו ביותר מכפי שיוכל שאת בכלי מוחו אשר ע"כ יצא לחוץ כו'. והמשל השלישי מן כח המוליד שבטפה. שבקטן כמו פחות מן ט' שנים אין בו כח ההולדה להוליד ולד והטעם הוא לפי שאין בו כניסת כל המוחין שלו בשלימות עד שהוא בן ט' ויותר שאז נכנסו בו המוחין בשלימות שנקראו בחי' מוחין דגדלות כידוע אז יוכל להוליד מהמוחין שלו ולד בדומה לו כו'. והגם שהולד הוא נמשך ומתהווה ממותרי המוחין שמזה נעשה טפה כידוע וכלא חשיב לגבי עצם המוחין מ"מ אין בכח