נט,ב

א' בר"מ דאילנא דטו"ר כשר פסול טמא טהור כו' יתעבר מעלמא כו' והוא לעתיד לאחר תשלום הבירור דקליפת נוגה לגמרי כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר כו' ולא יהיה עוד טמא ופסול כלל וכלל רק הכוונה על בחי' הח"ע הגנוזה בהלכות הללו ששרשן בעצמו' המאור דח"ע דוקא כנ"ל וכמו ההלכות ששונין עכשיו בג"ע כמו אם בהרת קדמה לשער לבן כו' אע"פ שאין בהרת וכל נגע טמאה בג"ע כלל אבל בחי' ח"ע שבה יותר גדול גם מבחי' הסוד שע"פ הקבל' שבה כו' כנ"ל) וכל הנ"ל יובן מה שא' דמגלת אסתר לא תבטל לעתיד דהנה הנס של פורים הוא מלובש בדרך הטבע ביותר ע"פ אחשורוש שאהב את אסתר וכל ענין ספור המעשה כידוע אך הנה אדרבה מזה שהיה מלובש הנס בדרכי הטבע מאד מובן ששרש האור הזה למעלה הרי הוא ממדריגה עליונה ביותר (למעלה משאר הנסים שנקרא נפלאות שאור האלקי מאיר למעלה מן הטבע כתחה"מ וכה"ג מפני שאין זה רק מבחי' נפלאות דעלמין סתימין שבא לידי גלוי כנ"ל אבל כשמוסתר בטבע כמ"ש אתה אל מסתתר כו' זהו למעלה בשרשו גם מבחי' הנפלאות דהיינו בבחי' סדכ"ס והוא מ"ש אסתיר פני גם ביום ההוא כנ"ל מפני שהוא למעלה גם מנס דתחה"מ לעתיד מטעם הנ"ל וד"ל) וכמשל אור האבוקה שמאירה למרחוק דהיינו גם בהלבשת הטבע כו' וכמו חבית המלאה ביותר שעוברת ממנה על כל גדותיה לחוץ כנ"ל וזהו וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים גם לעתיד שנאמר כימי צאתך כו' אראנו נפלאו' כו' מ"מ נס דפורים יגדל על כולם ואין לו ביטול כלל מפני שהוא למעלה מבחי' אור וזיו כו' וכמו המאור עצמו שאין לו ביטול כו' וד"ל:

(טו) וזהו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואמרז"ל את אשר החלו בזמן מ"ת ועכשיו בימי מרדכי ואסתר היה גמר הקבלה כנ"ל דהנה כדי שיומשך בכנ"י בחי' אור גדול כזה ששרשו בבחי' עצמות המאור שאין לו ביטול כלל כנ"ל בענין מגלת אסתר וענין ההלכות שהן בחי' מרדכי מרי דכיא כו' הנה לזה הוצרך להיות הכנה בתחלה והוא בשעה שאמרו ישראל בזמן מ"ת נעשה ונשמע כו' והיינו את אשר החלו לעשות זה האור הגדול בזמן מ"ת ע"כ עכשיו בימי מרדכי ואסתר היה גמר הקבלה להיות בחי' גלוי אור זה בא בכנ"י למטה גם שהיה מוסתר מאד בדרך הטבע כמ"ש למעלה והענין הוא כמבואר למעלה באריכות דבשעה שישראל אמרו נעשה ונשמע מזה נעשה בחי' העטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו כו' ודוקא במה שהקדימו נעשה לנשמע כו' כי ענין נעשה הוא בחי' ביטול רצון לבעל הרצון דוקא כנ"ל שהרי אמרו נעשה מה שיגזור רצונו טרם ששמעו הרצון מהו ה"ז הביטול למעלה מן הטעם לגמרי כי אם היה מורכב בטעם היה צריכי' לשמוע הרצון תחלה שידעו לאיזה דבר מבטלים רצונם א"כ ה"ז בחי' הביטול העצמי שלמעלה מן הרצון המורכב בטעם כו' וזהו מפני שבטל לבעל הרצון שממנו מקור כל רצון ולא אל הרצון הבא בגלוי בלבד וזהו נעשה ואח"כ נשמע בביטול השמיעה אל הרצון בלבד כמו בטל רצונך מפני רצונו דוקא (שזהו רק כל ענין המצות מצד עצמן שנק' תרי"ג ארחין וז' מצות דרבנן שהן תר"ך עמודי אור בחי' הכתר בכלל אבל קיום המצות בביטול הרצון שבלא טעם כנ"ל ה"ז מגיע למעלה בבחי' כתר שבכתר שנקרא עטרה ע"ג הראש כנ"ל שזהו ענין נח"ר לפני עצמותו ממש שא' ונעשה רצונו בכלל כו' והיינו אשר נתן כתר מל' בראשו בחי' כתר דמל' דא"ס כנ"ל באריכות וע"כ מזה שאמרו נעשה היה הכנה גדולה להיות בחי' גלוי אור העצמות שנקרא סדכ"ס כנ"ל למטה בכנ"י מאחר שעשו לו עטרה בבחי' ומדרגה זו עצמה במ"ת וזהו את אשר החלו לעשות למעלה במ"ת בעטר' שעטרה כו' בימי מרדכי היה בחי' גמר הקבלה דאור גדול זה עצמו למטה בכנ"י וד"ל: