סא,א

מל' ג"כ יש לו בחי' אותיות שמורכב בהן כו' וד"ל:

ובכל זה יובן סדר המדריגות דבחי' אותיות שנק' סוסים לפי הפסוקים הנ"ל דהנה מדרגה היותר תחתונה שבהם הוא מ"ש רכב אלקים והיינו ג"כ אד' בם כו' שהן המלאכים שהן בחי' מרכבה לבחי' הדבור העליון שהוא שם אלקים ושם אדנ"י ונק' אותיות הדבור שברוח פיו כל צבאם ונק' סוסים היותר תחתונים ולמעלה מהם הוא בחי' הכרוב קל הנ"ל שהקב"ה רוכב עליו ושט כו' שהן בחי' אותיות שהן מרכבה להמחשבה (והוא בחי' ו"ק דבריאה שבחי' ז"א דאצי' רוכב עליו בלילה בבחי' הקטנות כו') וזהו שהקב"ה בחי' מדות דאצי' שרוכב על אותיות המחשבה עד"מ מדות שבלב שמורכבים בצירופי אותיות שבמחשבה כו' למעלה מזה הוא בחי' אותיות המדות והן ענין הו' גוונין דבמשכן שש משזר תכלת כו' זהב וכסף כו' וכמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואשכחן מקדש דאקרי משכן דמקדש הוא בבחי' כלים דהיינו אותיות דמדות ומשכן הוא בבחי' הדבור דמל' שמקבלת מז"א כו' ולמעלה מזה הוא מ"ש סיני בקדש שהם צירופים דח"ע שנמשך בסיני להיות גלוי אור דחכמה דתורה על ידן למטה בכנ"י כנ"ל ולמעלה מזה הוא בחי' אותיות היותר עליונים שבכתר שבזה נאמר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. שע"ה נהורין דכתר בחכמה ועד"ז עד רום המעלות עד בחי' כתר דמל' דא"ס שהוא בחי' התענוג בלבוש מל' כו' ג"כ יורד ע"י בחי' אותיות השייך לו שיהיה מורכב בהן לבא לידי גילוי למטה כו' וזהו וסוס אשר רכב עליו המלך דוקא סוס א' לבחי' רצון הפשוט ותענוג הפשוט דכתר מל' שבראשו ולבוש מל' שלו שלא נתגלו למטה כ"א ע"י בחי' סוס שלו שנק' סוס אשר רכב עליו המלך ומ"ש כי תרכב על סוסיך רבים מתחלקים מסוס זה וזה היה במ"ת להיות ח"ע דתורה מאין תמצא כנ"ל וד"ל ונמצא שאין שלימות לבחי' כתר מל' ולבוש מל' כ"א ע"י הסוס שרכב עליו המלך שע"י נשלם עיקר מעלתם שאין הכבוד והגדולה שבכתר מל' ולבוש מל' רק כשנגלין בדרך מרכבה והוא ע"י הסוס שרוכב עליו המלך וד"ל:

(יט) והנה כל בחי' ומדריגות העליונות הנ"ל בבחי' לבוש מל' וכתר מל' וסוס שרכב עליו המלך שהיה במ"ת. הכל נתגלו לכנ"י בימי מרדכי ואסתר באופן שאז היה גמר הקבלה שקבלו בנפשם ממש את אשר החלו לעשות בזמן מ"ת כנ"ל שבזמן מ"ת החלו לעשות במה שאמרו נעשה ונשמע ובימי מרדכי היה גמר הקבלה כו' אך יש להבין לכאורה למה בימי מרדכי היה זכות גדול לכנ"י יותר מבזמן מ"ת שאמרו נעשה ונשמע כו' והענין הוא הגם שאמרו נעשה בזמן מ"ת שהוא בחי' ביטול הרצון למסור נפשו באח"פ למעלה מן הטעם לגמרי כו' כנ"ל מ"מ אין זה רק אמירה בדבור ובקבלה בלב ואף שקבלו בלב באמת לאמתו בכל נקודת לבבם שנק' נקודת הרצון שבלב שלמעלה מן השכל והטעם כו' מ"מ הרי לא בא דבר זה לידי פ"מ למסור נפשם בפ"מ אף שבודאי נכון היה לבבם למסור נפשם בפ"מ (ומה שא' ה' למשה והעיד על אמיתת הכנת לבבם באמרו מי יתן והיה לבבם זה כו' (בפ' ואתחנן) אע"פ שזה היה על שבקשו שלא יוסיפו עוד לשמוע קול ה' שלא ימותו אלא ואת תדבר אלינו וכו' וע"ז אמר ה' הטיבו כל אשר דברו מי יתן כו' היינו לפי שלא בחרו בבחי' רצוא לבד להכלל באור ה' אלא דוקא בבחי' שוב לעשות רצונו כמ"ש ושמענו ועשינו וזהו שהוטב טוב לבבם שזה יותר מורה על אמתת בחי' ביטול הרצון דנעשה כו' וד"ל) וע"ד שאמר ר"ע לתלמידיו כל ימי הייתי מצטער כו' מתי יבא לידי ואקיימנ' במס"נ בפ"מ דוקא אעפ"י שבודאי היה לו מס"נ בכח בכל נקודת הרצון שבלב כו' (והיינו כמו שא' בע"ח בענין י' הרוגי מלוכה שהעלו מ"ן לאו"א מפני מס"נ בפ"מ כו') אך בימי מרדכי באו כנ"י לבחי' מס"נ בפ"מ שהרי ידוע שהמן לא רצה להרוג את היהודים