סא,ב

רק שימירו דתם וכמארז"ל כל הכופר בע"ז נק' יהודי ע"כ זהו שא' שביקש להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים כו' ולכך נק' מרדכי איש יהודי הגם שהיה משבט בנימין ואפילו כהנים ולוים שבאותו הדור היו נקראים יהודים ע"ש בחי' מס"נ על קדה"ש שלא המירו דתם להחיות נפשם וע"כ דוקא מחמת מס"נ זו שבאה לידי פ"מ הוא שזכו אותו הדור להיות בנפשם ממש מבחי' גלוי כל הבחי' ומדריגות היותר עליונים הנמשכות מעצמות אא"ס ב"ה דוקא שהן בחי' לבוש מל' וכתר מל' וסוס כו' כנ"ל והיינו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות בזמן מ"ת בבחי' גמר הקבלה דוקא וד"ל:

(כ) אך הנה עדיין יש להבין מ"ש ויקח המן את הלבוש ואת הסוס כו' דלכאורה זה פלא גדול מאחר שבחי' לבוש מל' וכתר מל' כו' הן מדריגות עליונות ביותר כנ"ל מאין זכה המן שיהיה הוא המלביש את מרדכי שיקח המן את הלבוש ואת הסוס כו' מהיכן יש לו השגה בלבוש מל' העליון ובסוס שרכב עליו המלך עד שא' ויקח המן דוקא את הלבוש כו' אמנם הנה אמרז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ אשר צויתך כו' והענין הוא דכתיב ראשית גוים עמלק כו' וידוע שהז' אומות הן ז' מדות רעות שהן בבחי' עה"ד טו"ר כו' שנפל בשבירה מז' מלכים כו' אך עמלק הוא למעלה מז' אומות ונק' ראשית גוים כו' וזהו המן העץ כו' שהוא למעלה מן העץ דעה"ד טו"ר וע"כ המן העץ הוא לשון בתמיה כו' ואמנם א"כ למה נק' ראשית גוים מאחר שהוא למעלה מהם לגמרי ואין לו שייכות עמהם כלל איך נק' בשם ראשית להם וגם מאחר שא' המן העץ לשון בתמיה שהגם שהיא לשון בתמיה מ"מ הרי יש לו עכ"פ קצת שייכות אל העץ ע"כ א' המן העץ לשון בתמיה שאם אין לו שייכות כלל עם העץ מה ענין כלל להזכירו אצל העץ אפילו בלשון בתמיה כו' ואעפ"כ נבדל הוא בערך מן העץ עד שמתמיה ע"ז וא' המן העץ כו' אך הענין הוא שהוא בחי' מקיף אל עץ הדעת שהוא כמו נוגע ואינו נוגע כו' ע"כ שניהם אמת. שמתמה המן העץ כו' ומכל מקום יש לו קצת שייכות עד שהוא נופל בגדר תמיה כו'. וזהו שנקרא ראשית גוים עמלק. שנקרא ראשית להם ואף על פי כן אינו נמנה עמהם. ושרש הדברים הוא דאת זלע"ז עשה האלקים כו'. דכמו שיש ז' מדות בקדושה כך ז' מדות בקליפה. ואמנם שרשם ומקורם וראשיתם הוא בחי' הדעת. שהוא רק הרגשות עצמותו ביותר ע"כ אוהב כל דבר הטוב אל נפשו ושונא דבר המזיק אל נפשו כו'. וזהו שבאכלו מעה"ד אמר לו מי הגיד לך כי עירם אתה כו'. שבתחלה לא הרגיש א"ע כלל ואח"כ הרגיש את עצמו ביותר שנק' יש מורגש ביותר. שמזה שרש המדות שמסתעף בבחי' רע גמור כתאות וכעס כו'. ומפני שהדעת הוא למול העורף ושם יונק מבחי' אחוריים דדעת דקדושה. בחי' קליפת עמלק שהוא בחי' היש. בחוצפה וגסות הרוח. שלא לבטל א"ע כלל גם נגד כל אור האלקי המתגלה בנפש כו' (כמ"ש במ"א בענין טמטום הלב כו' וד"ל):

(כא) אך בודאי גם בקדושה לעומת זה. יש ג"כ בחי' המן והוא המן דקדושת אלקית. והיינו בחי' המן שלאחר הברור כמו שאמרו מב"ב של המן למדו תורה ברבים כו'. הרי יצאו ממנו נשמות קדושות שנכללו באור ה' בח"ע דתורה. הפך היש המורגש בחוצפה כו'. ובחי' המן דקדושה היינו כמו ויגבה לבו בדרכי ה' כו'. וכמאמר רז"ל שצריך שיהיו עיניו למטה ולבו למעלה פי' עיניו למטה הנה העינים הן בבחי' החכמה. כידוע דעיני העדה הן בבחי' חכמה כח מה כו'. ועיניו למטה הוא בבחי' הבטול האמתי דכחו מה דחכמה לאסתכלא ביקרא דמלכא כו'. אך זהו בחי' חכמה שבמוח שהוא בבחי' מה. כמו