סב,א

בבחי' משה שא' ונחנו מה. וע"כ היה עניו מכל כו'. כי הנשמה האלקית היא במוח. ואמנם בלב הוא בחי' רוח ואש. שעולה למעלה בבחי' הגבהה והתנשאות הפך הבטול דחכמה שבמוח. וזהו מצד בחי' הצמאון שבלב מבחי' יסוד האש כי בינה לבא כו'. ע"כ בהתלהבות הלב לה'. יגבה הלב בהרגשת עצמו. בהגבהה והתנשאות למעלה. שזהו הפך הבטול העדר ההרגשה מכל וכל כו'. וכמו מים ואש שהן ב' הפכים. כן המוח והלב הן ב' הפכים:

שחכמה שבמוח היא בחי' בטול וירידה למטה. ובחי' רוח ואש שבלב הם בבחי' הגבהה כאש כו'. ע"כ גזרו אומר שיהיה שניהם. עיניו למטה בבחי' בטול. ולבו למעלה בהגבהה. כי אם לא יגבה לבו להיות עולה למעלה כו' לא יוכל לעבוד ה' מצד שפלות עצמותו באומרו מי אנכי כו'. ע"כ צריך חזוק והגבהת הלב. לעורר בחי' התשוקה והצמאון ומה גם בהיותו בבחי' הצמאון והתשוקה. שיגבה לבו בהרגשת האור והחיות כו':

אך גם צריך שיהיה הפך זה בבטול עצמותו ע"י עסק התורה בהמשכ' ח"ע. דאורייתא מח"ע נפקת כו' כידוע. לבטל בחי' היש והגבהה דבחי' רצוא שבלב בתפלה כו':

(כב) וזהו כי טוב טוב לגנוז כו'. טוב לגנוז אור ההתלהבות שבלב בתפלה. בתורה שהיא הפך זה בבחי' בטול עצמותו כו'. כמ"ש ודברי אשר שמתי כו' כמים שמכבים אש כו'. ולא כבוי לגמרי אלא כמאמר רז"ל שת"ח צריך להיות בו חלק שמיני שבשמינית ומעטרא ליה