סב,ב

כסאסא' כו'. דהנה ידוע שהחכמה יש בה ל"ב נתיבות והן המתפשטים בל"ב חדרים שבמוח. ומן המוח מתפשטים הל"ב נתיבות בלב. וע"כ נק' לב לפי שמקבל מל"ב נתיבות חכמה (וכמ"ש בע"ח בענין הלב. לפי שבו מסתיים אורות דאו"א שהן בבחי' ל"ב שבילין כו'. שע"י הדעת נחלק לד' מוחין כידוע ובכל מוח יש ח' אותיות דהוי"ה אדנ"י. וכמ"ש במ"א בענין האבנט ומצנפת) והנה כללות שניהם ל"ב נ"ח שבמוח ול"ב נ"ח שבלב. עולה גי' ס"ד כי ב"פ ל"ב הוא ס"ד. וחלק שמיני שבשמינית הוא חלק א' מס"ד (כי ח' פעמים ח' הוא ס"ד. וכאשר ל"ב נ"ח באין בלב. הרי יש כאן ח' פעמים ח') שד' מוחין כשכל א' כלול מח' הוא ל"ב. וכשנכפלין בלב הרי ח' פעמים ח'. וחלק א' שמיני שבשמינית שהוא חלק ס"ד אין זה רק כאשר יש ח' פעמים ח' דוקא והענין הוא שת"ח הוא בחי' הארת ח"ע שבמוח שהוא בחי' בטול דכח מ"ה כנ"ל. ול"ב נתיבות דח"ע צריכים להיות בלב ג"כ בבחי' בטול ושוב כנ"ל. רק חלק א' מס"ד בלבד. שהוא שמיני שבשמינית שבלב צ"ל בבחי' הגבהת הלב והתנשאות. כנ"ל בענין לבו למעלה כו'. שבלתי זה אין חבור ללב אל המוח כי הרי ידוע שהמוח הוא העיקר ששם בחי' חכמה ומן המוח מתפשט אל הלב. ואין הלב מחובר למוח כ"א בבחי' העלאה תחלה מן הלב. כי אין המשכה בלתי העלאה תחלה. כי רוח אייתי רוח כו'. ומכ"ש רוח החיים שבחלל הימני שבלב שמקבל ממוח החכמה כו'. רק ע"י בחי' הגבהת הלב קצת בחלק שמיני שבשמינית בזה עולה הלב ומתחבר במוח. ונמשך אח"כ המוח דחכמה בלב בבחי' בטול כנ"ל. וע"כ דוקא ת"ח צריך לחלק ס"ד דגסות כו'. ויותר מזה הוא גסות הרוח שבלב להיות בחי' יש ממש ולא יועיל אח"כ בחי' בטול דחכמה כו' אבל חלק ס"ד מעטרא ליה כו' בבחי' מקיף:

נוגע ואינו נוגע שבקליפה הוא בחי' עמלק המן חוצפה ממש. שרש המדות. ובקדושה הוא בחי' המן דקדושה לאחר הבירור כמו ויגבה לבו בדרכי ה' כנ"ל. וזהו המנגד לבחי' המן דקליפה. כי בחי' התנשאות דקדושה ג"כ למעלה מבחי' המדות אוי"ר דקדושה אלא נוגע ואינו נוגע. כי אע"פ שההתנשאות של הלב בהתלהבות הוא למעלה מהתפעלות אהבה כו'. מ"מ ה"ז בחי' מקורן ושרשן כו'. וכאשר הוא רק חלק ס"ד בלבד. אזי מעטרא ליה כסאסא' כו' בבחי' עטרת וכתר כו' וד"ל. וזהו המן מן התורה מנין. פי' המן דקדושה לאחר הברור וכנ"ל. שנאמר המן העץ כו'. למעלה מעה"ד טו"ר במורגש היש כו' ונוגע ואינו נוגע. שהוא בקליפה ראשית גוים כנ"ל ובקדושה הוא הגבהת הלב בדרכי ה' ברצוא שבתפלה. ורק חלק ס"ד הוא במורגש התנשאות. שאז יש בחי' ברור להמן דקליפה כו' וד"ל:

(כג) וזהו ויקח המן את הלבוש ואת הסוס כו'. המן דוקא. כי הנה בחי' לבוש מלכות הנ"ל. ה"ז בחי' גאות והתנשאות דמלוכה שבקדושה. כמ"ש ה' מלך גאות לבש. וזהו ע"י בחי' המן דקדושה לאחר הברור. שהיא בחי' הגבהה והתנשאות הלב למעלה כו'. וזהו שאמר המן יביאו לבוש מלכות שבידו להביא בחי' לבוש דהתנשאות זאת. ובחי' סוס הוא ב"פ ס"ג שעולה בגי' סוס כי טבע הסוס בגאות וגסות כו'. ולהיות בחי' ס"ג הוא ענין הגסות וכמ"ש כלו סג. כשיש יותר משמיני שבשמינית שהוא חלק ס"ד כנ"ל. אך לאחר הברור עולה בבחי' ס"ג דקדושה. היינו ב"פ ס"ג שהוא בגימטריא סוס. והוא סוס שרכב עליו המלך. בהתנשאות דמלוכה דוקא (שלמעלה מבחי' סוסים שהן אותיות החכמה כנ"ל) וזהו ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס. כל מה שהסוס רץ ומצל כו' כמ"ש במ"א). וזהו ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. אבל דוקא לבוש וסוס בלבד. אבל כתר מלכות אינו ע"י המן. כי מ"ש ואשר נתן כתר מל' בראשו. ניתן מלמעלה ולא הזכיר מי הוא הנותן. והיינו כמ"ש במ"ת בעטרה שעטרה לו אמו דוקא. שאמו היא הנותן עטרה זו על ראשו. והיינו כנ"י שלא זז מחבבה עד שקראה אמי והיינו ע"י בחי' בטול רצון דנעשה ונשמע ונעשה קודם לנשמע כנ"ל. שזה הבטול הוא למעלה מן החכמה כו'. ואין בזלע"ז לנגד זה בחי' המן כלל. כי המן הוא בחי' התנשאות כו' ע"כ לא נאמר רק ויקח המן את הלבוש ואת הסוס בלבד. ואשר ניתן כתר מלכות בראשו הוא ע"י ישראל דוקא מפני שאין בזלע"ז דוגמתו כלל וכלל וד"ל:

(כד) ולהבין כ"ז בתוס' באור. וגם להבין מ"ש קח את הלבוש כו' למרדכי היהודי היושב בשער המלך. מהו ענין הלבשה זו למרדכי היהודי דוקא היושב בשער המלך כו'. אך הנה יש להקדים ענין א' על מ"ש כי אל דעות ה' כו'. שיש ב' דעות. א' דעה עליונה דקמי עצמותו. איך דקמיה כלא חשיב. שזהו מיש לאין כו'. והדעה הב' שלגבי העולמות שהוא מאין ליש כו'. וע"ז נאמר כי אל דעות. שסובל ב' דעות הפכיים הללו. מפני שהוא למעלה מב' הדעות כו'. ובאור הדברים הנה יובן עד"מ גשמי מן התהום שהוא למטה מן הארץ וממנו נובע דרך גידי הארץ מעיינות רבות:

וכמו מעינות תהום רבה כו' משום דהארץ חלחולי מחלחלא בגידין רבים:

ומתצמצם הילוך מי התהום לעבור דרך צמצום הגידים הקצרים שבארץ. ומן המעינות שנובעים מן הארץ. הן הן הד' נהרות הגדולות שנמשכים ממעינות תהום כידוע. ונמצא יש כאן ג' מדרגות:

הא' בחי' מי התהום עצמם שהוא עיקר המקור שמשם נובע ונמשך בגידי הארץ מעט מזעיר. דכלא חשיב ממש לגבי מקור התהום עצמו. והב' הוא מעינות תהום הללו שבגידי הארץ בהעלם:

והג' מה שנובע מן המעיינות שבארץ לחוץ ע"פ הארץ שהן הנהרות. והנהרות הגם שמתגברים משפע רב. מ"מ עיקר חוצבם אינו רק טפה א' שנובעת בתמידות מן המעיין שנעלמה בארץ ומן ההעלם בא לידי גלוי להיות נהר שוטף. ונהר יחרב ויבש כאשר יסתם מעיינו כידוע. וה"ז כמו כל בחי' המשכה שמאין ליש שהמעיין נובע בבחי' ההעלם בבחי' אין והנהר נראה ליש. ואמנם ענין נביעת המעיינות מן התהום ה"ז מיש לאין. דהיינו שהתהום הוא בחי' יש האמתי. ומה שממנו נמשך בגידי