סג,א

הארץ. כלא וכאין חשיב לגבי התהום עצמו כנ"ל. וא"כ ודאי אין ערך לומר בבחי' אין של היש המדוד דנהר שהוא המעיין. שיש לו דמיון לגבי צמצום בחי' האין דיש האמתי שהוא התהום כאשר נמשך ממנו מעט מזעיר. שמזה מקור כל המעיינות שבארץ בלי הפסק. שהגם דכלא חשיב לגבי התהום עצמו. מ"מ הוא יותר נעלה הרבה מבחי' אין של היש. שהן המעיינות שבארץ שכבר נתצמצמו:

אע"פ שהן נקראים מקוריות לגבי הנהרות בבחי' אין והעלם כנ"ל אבל מ"מ מבחי' אין דיש האמתי נעשה אין של יש הגבולי דנהרות שהן המעינות ונמצא ג' מדרגות הללו. ד' הן. שהגם שבכלל אין כאן רק ג' מדרגות יש ואין ויש. דהיינו יש האמתי ואין שלו. שהוא אין של היש הגבולי. מ"מ בפרט ד' הן מפני שב' מדרגות באין. משום דאין דיש האמתי הרי הוא למעלה הרבה מאין דיש הגבולי כו' וד"ל:

(כה) ויובן זה יותר בענין משל אחר כמו תלמיד לפני רבו שמקבל הארת שפע שכל וחכמה מרבו. שאצל רבו החכמה והשכל. רב כמו מי התהום. והתלמיד מקבל רק אפס קצהו כטפה מים. ואף גם זאת המעט אצלו בהעלם ואין. להיותו מופלא מכלי שכלו עדיין. ואח"כ מבינה ומקבלה בשכלו ומתפשטת בהשגה והיה לנהר רחב כו'. ובהיותו טרוד למבלע ולקבל. אז בטל כלי שכלו ונעשה בבחי' אין. משום דכלא וכאין ממש חשיב לגבי עצם החכמה כמו שהיא במוח רבו וע"כ איידי דטריד למבלע לא פליט. להיות משפיע לתלמידו הקטן הימנו כידוע. אבל אחר שקבל מרבו הגם שהוא אצלו עדיין בבחי' אין. מ"מ יוכל להשפיע לזולתו בבחי' יש דהשגה הגבולית. או לעצמו להרחיב בה כו'. ונמצא גם כאן ג' מדרגות הנ"ל. שהן ד' בפרט שהרי מה שהתלמיד מתבטל בעת קבלתו מרבו. יש בו ב' טעמים הא' מצד הפלאת השכל הזה. שהוא אצלו בבחי' אין עדיין. והב' שהוא עיקר הביטול מה שכלא חשיב ממש לגבי עצם החכמה כמו שהיא אצל רבו אשר ע"כ איידי דטריד למבלע לא פליט כלל. להיות בבחי' אין ויש. ונמצא יש כאן ד' מדרגות בפרט. א' בחי' יש האמתי שהוא עצם החכמה שברבו. והב' מה שהארה בעלמא נשפעת להיות אור שפע לתלמיד. דכלא וכאין חשיב לגבי עצמות חכמתו. והג' מה ששפע זו נעשה בבחי' אין והעלם לגבי שכלו של התלמיד. והד' מה שמתפשט מאין ליש בתלמיד. לעצמו או להבינה לזולתו. ואע"פ שאין כאן רק יש ואין ויש. שהוא יש האמתי דרב. והארת השפע שלו. שנעשה אין של היש בתלמיד. מ"מ בבחי' האין יש ב' מדרגות כי מה שהארת המשפיע נק' אין לגבי עצמותו. יותר נעלה הרבה ממה שנק' אח"כ אין של היש לגבי התלמיד. והכל עולה לסגנון א' עם משל הראשון וד"ל:

(כו) ועוד משל שלישי בזה מבחי' כח הצומח שבארץ, שהוא כח עצמי להצמיח בלי שעור. ובזורע חטה בארץ:

תרקב תחלה. ואז יתלבש בה כח הצומח להצמיחה מאין ליש ממש:

והרי גם כאן ג' מדרגות הנ"ל שהן ד' בפרט. כי כח הצומח עצמו הוא נק' יש האמתי שבכחו להצמיח עד אין שעור כו' והצמיח' בפרט שמתפשט הימנו. כלא חשיב לגבי עצם כח הצומח כו'. וכאשר מתלבש הארה פרטית להצמיח את החטה. יש כאן ב' מדרגות. א' מיש לאין. שהוא מיש האמתי דעצם כח הצומח. להצמיח בפרט דכלא חשיב כו'. והב' מה שנעשה בחי' הארה דצמיחה זו בבחי' אין של היש הממשי דחטה זו. אשר לא תוכל להצמיח כ"א ברקבון תחלה שהוא בטול היש לאין זה כו' וד"ל:

(כז) ועוד משל ד' והוא מענין התהוות הטפה רוחניית במוח שנק' אין של היש הולד הנולד ומצטייר ברמ"ח אברים כו' והוא כלא חשיב לגבי כח העצמי שבנפש. שמשם נמשך טפה זו במוח. שבכח זה להמשיך ולהוליד עד אין